***נקודת המבט של ולריה***
שבוע שלא התקרבנו אחד לשנייה, אני לא יודעת אם זה בגלל שדאגתי לנעול את הבית והחלונות, או אם זה בגלל שהוא החליט להפסיק לרדוף אותי. למרות שגם כשהבית היה נעול בעבר הוא היה נכנס פנימה.. אז הבנתי שזה בגלל שהוא בחר להפסיק.
הדבר היחידי שהיה ביננו זה פרצופים מדי פעם בכיתת ספרות ובקפיטריה... כן, אנחנו לומדים ספרות יחד, ולא יושבים כזה רחוק אחד מהשנייה , מה שלא עוזר לי...
לא הבנתי מה המבטים שלו אומרים, אבל לפחות זה רק מבטים ולא משהו מעבר...
"אני בטוחה שהכל יישכח עוד מעט.." ויקטוריה אמרה כשישבנו לאכול, בזמן שהבחינה שאני מסתכלת עליו. "אני יודעת שהוא מפחיד אנשים.. אבל...באמת אף אחד לא מסוגל להתקרב אלי בגללו?" זאת אומרת, זה לא שהרבה התקרבו אלי אז, אבל עכשיו כל אחד נמנע אפילו מלדבר איתי גם אם אני שואלת מה השעה... זה לא נורמאלי בכלל. בהתחלה התחילו איתי בתיכון הקודם שלי, אבל כשהבינו שאני לא בעניין ואני לגמרי שקועה בלימודים שלי זה הלך ונפסק. לא יצאתי עם אף בחור לשום מקום אבל עדיין אנשים באו לדבר איתי לפחות כדי לשאול אותי מה קורה. עכשיו אפילו זה לא קרה.
"אמרתי לך... זה רק עניין של זמן, תני לזה קצת זמן. אני שמחה לפחות שהוא עזב אותך בשקט" תמרה אמרה ואני הנהנתי בשקט. שומעת את הצלצול ברקע ומיד נעמדנו, הולכות כל אחת לדרכה. וכמובן, השיעור השנוא עלי, שיעור ספרות. ולא בגלל החומר... רק בגלל לוקאס. אני תמיד פוחדת שמשהו ייקרה כל פעם מחדש.
נכנסתי לכיתה והתיישבתי במקום הקבוע שלי. מחכה שאדם המורה ייכנס ויתחיל את השיעור. "ולריה, נכון?" אחד התלמידים שנכנס לכיתה נעמד מול השולחן שלי, לא הכרתי אבל זיהיתי אותו משיעורי ספרות.
היה לו שיער מתולתל בצבע חום כהה ועיניים בהירות כמעט אפורות.
"כן, ואתה.." יותר שאלתי כשהוא הסתכל למטה אלי וקצת הובכתי שאני לא זוכרת איך קוראים לו. "ג׳ון" הוא חייך ואני הייתי מופתעת שמישהו סוף סוף מעז לדבר איתי, מישהו שהוא לא ויקטוריה אלכס או תמרה. "היי" אמרתי מסתכלת מסביב דיי לחוצה לדבר איתו... אני דיי ביישנית אחרי הכל, לא בדיוק יודעת איך להתנהל ככה.
"אני רואה אותך כבר דיי הרבה זמן בסביבה... ובשיעור" הוא אמר נשענן למטה על השולחן שלי, וכבר הבנתי לאן הוא חותר.. "אתה... מודע לסיפור, נכון?" שאלתי רק מוודה שלא ייקלע לצרות, לא רציתי לגרום לעוד נזק.
"מה? שלוקאס רוצה אותך? אז מה? גם אני.." הוא אמר ישיר מדי. לא חשבתי שלוקאס רוצה אותי, סתם ידעתי שיש לו.... משהו מוזר אלי, והייתי בטוחה שיעבור לו... בטח השמועות סתם מחריפות מפה לפה.
התחלתי להסמיק כשהוא הסתכל לי ישירות בעיניים ואמר את זה, דיי הובכתי..
"אני פשוט לא רוצה לגרום לבעיות.." אמרתי בשקט כשלוקאס בדיוק נכנס לכיתה, ואני פחדתי שברגע שייראה את זה יתחיל לעשות בלאגן. הוא כן הסתכל לעבר השולחן שלי, וראה איך ג׳ון נשען קרוב אלי לשולחן עם חיוך מפלרטט...
הלב שלי דפק חזק, אבל לוקאס פשוט המשיך ללכת לשולחן שלו, שהיה ממוקם שני שולחנות על ידי והתיישב. "לא נראה לי שיש בעיה... נראה אותך בסביבה?" הוא שאל אחרי שגם הוא ראה שלוקאס לא מגיב, ואני הסתכלתי רק עוד פעם אחת ללוקאס, שלא הסתכל חזרה לעברי, והבטתי חזרה בג׳ון, מהנהנת בשקט. הוא חייך אלי והלך למקום שלו בדיוק כשאדם המורה נכנס, והתחיל את השיעור.
כנראה שהבנות צדקו, כנראה שבאמת היה צריך רק זמן.. אבל לא תארתי לעצמי שזה יגיע כל כך מהר.
YOU ARE READING
Badboy Theory
Romanceולריה, נערה בת 17, חכמה, חצופה ואפילו דיי ביישנית, שנשארה לבד לגור עם אביה, אחרי שאמה עזבה כשהייתה בת 6. היא מתמודדת עם אביה השתיין והשיכור עד שהם עוברים לעיר חדשה. החיים שלה משתנים לגמרי כשהבחור הלא נכון מתחיל להתעסק איתה. לוקאס, נער שמסתבך עם האנש...
