***נקודת המבט של ולריה***
"אני לא מבינה, למה התעקשת שנגיע לכאן כל כך מהר" אמרתי כשג׳ון התעקש לקחת אותי בערב לים. לא סתם ערב... ערב יום הולדת השמונה עשרה שלי.
קמתי בבוקר, למראה ג׳ון על ידי במיטה. זה היה מושלם. הוא היה מושלם. לא הספקנו בכלל לסיים את ארוחת הבוקר וכבר תמרה ויקטוריה ואלכס התעקשו להוציא אותי מהבית לפסטיבל האביב ענק מחוץ לעיר, זה היה מדהים, וזה עבר יותר מדי מהר כשהן ישר החזירו אותי לג׳ון.
"את תראי" הוא חייך אלי, חיוך מדהים ונעים.
"תגיד.." שאלתי כשעלתה במוחי מחשבה. הוא הסתכל עלי מחכה שאמשיך. "אתה... אתה זוכר משהו מהמסיבה?" שאלתי כשנזכרתי שלא יצא לי לדבר עם ג׳ון מאז, כי הוא ביקר את דודים שלו מחוץ לעיר, ואני לא זכרתי אפילו מעט ממה שהיה שם. רק קמתי במיטה שלי, בבית שלי, לבד, בלי שום מושג איך הגעתי לשם או מה בכלל קרה לי.
הוא הסתכל עלי במבט מוזר לרגע, שלא הצלחתי להבין מה הוא אומר, ואז הוריד את הראש לריצפה. "כן... סתם, למה את שואלת?" הוא שאל בשקט. "אני לא זוכרת כלום" אמרתי מבולבלת. זה לא קרה לי אף פעם, אפשר לחשוב כבר כמה פעמים בחיי שתיתי.
"הכל בסדר.. כלום לא קרה. רק לקחתי אותך הביתה כשהיית שיכורה מדי..." הוא אמר ואני חייכתי מעט, למרות שהייתה לי הרגשה מוזרה, בכל זאת חייכתי אליו. דיי דאגתי מזה שהוא לא כעס עלי או משהו.. אבל..אני לא יכולה לצפות מחבר שלי שגם ידאג לי ויחזיר אותי הביתה ושגם יכעס עלי על ששתיתי יותר מדי.
דיברנו קצת, הלכנו על החוף. פתאום שמעתי מלא אנשים צועקים לי "מזל טוב" ביחד, והופתעתי לראות מולי את הבר של אבא של ג׳ון, עם בערך כל מי שאני מכירה. וגם כאלה שפחות. מיד חייכתי, שמחה לראות את שלושת החברות שלי, ושאר התלמידים מבית הספר. שנאתי את עצמי שאחרי כל מה שהם אירגנו בשבילי, ואחרי כל מה שג׳ון עושה בשבילי - עדיין חיפשתי את לוקאס בעיניים, ובכל זאת בכלל לא ראיתי אותו שם. טיפה התבאסתי, אבל לא נתתי לזה להשפיע עלי. אפילו איתן טום ובן היו...
חיבקתי את ג׳ון חזק, שמחה לדעת שהוא דואג לי ככה, באמת לא ציפיתי בחיים. הבר היה מקושט והיה פתוח לים, כולם היו שם, זאת אומרת.. כמעט כולם, אבל הכרחתי את עצמי לשכוח מזה.
אמרתי לכולם שלום, ושאני שמחה שהם הגיעו, ומיד הם הראו לי את כמויות השתייה. "לא..." אמרתי לאלכס שהראתה לי את ארגזי הבקבוקים שהם אירגנו לפתוח. "יום הולדת שמח ולריה״ ויקטוריה ותמרה אמרו ביחד מתלהבות מהשתייה מה שגרם לי לצחוק.
אבל לא שתיתי הרבה, לא היה לי חשק לשתות אחרי פעם שעברה. כן שמחתי שכולם פה, ושמחתי לראות את כולם רוקדים, ובמיוחד כשהיה כל כך נעים על יד הים.
***************
"מה איתך הכל בסדר??" ג׳ון שאל, עוד לא הספיקו לעבור שעתיים והוא כבר היה שיכור לגמרי. "כן.. כן, אני צריכה קצת אוויר" אמרתי כשאני כבר שעה יושבת על הבר, וסתם חושבת על שטויות. זאת יום ההולדת השמונה עשרה שלי, וכולם שיכורים ושמחים, ורק אני יושבת פה כאילו מישהו מת. אני שונאת את עצמי על זה, אני צריכה לשמוח עכשיו! כולם אירגנו את כל הדבר הזה בשבילי ואני אפילו לא מצליחה להנות פתאום. כל היום הזה היה מושלם למה פתאום אין לי מצב רוח?
YOU ARE READING
Badboy Theory
Dragosteולריה, נערה בת 17, חכמה, חצופה ואפילו דיי ביישנית, שנשארה לבד לגור עם אביה, אחרי שאמה עזבה כשהייתה בת 6. היא מתמודדת עם אביה השתיין והשיכור עד שהם עוברים לעיר חדשה. החיים שלה משתנים לגמרי כשהבחור הלא נכון מתחיל להתעסק איתה. לוקאס, נער שמסתבך עם האנש...
