***נקודת המבט של ולריה***
שכבנו קצת על החול החם, רק נהנתי מהשקט. אחרי כמה דקות טובות הוא הקים את שנינו והלכנו על המזח מעץ, שהוביל אותנו למן נמל גדול. "מה עכשיו?" שאלתי כשהרגשתי את היד שלו משחקת מעט עם היד שלי. "מפליגים לעיר" הוא אמר מוביל אותנו למן יאכטה קטנה מהממת. "בבקשה אל תגיד לי שיש לך יאכטה" אמרתי נאנחתי והוא צחקק כשעלה עליה, נותן לי יד לעזרה. ״אני רק משכיר אותה..״ הוא אמר "הייתי צריכה לדעת..." נאנחתי ועליתי גם אני. אחרי כמה זמן הסירה התחילה לשוט והבנתי שבפנים כנראה כבר יש נהג שהוביל אותנו לעיר. סרדיניה היה אי אחד גדול, אז במקום לנסוע בתוך העיר הייתה אפשרות גם לשוט מנמל לנמל מה שהיה באמת יותר נחמד. התחלנו להפליג, הסתכלתי מסביבי עם המים הכחולים צלולים ועל השמיים היפים והכחולים... לא רציתי לחזור מפה. על הספינה הייתה בריכה קטנה, שהשקיפה על כל הנוף המדהים הזה, ועל ידה היו כמה כיסאות שיזוף נוחים. הרוח הייתה כל כך נעימה, ממש ליטפה לי את כל הפנים. לא היה חם מדי, היה חם בדיוק, זה היה מדהים.
הוא התיישב על אחד הכיסאות והיד שלו תפסה בשלי ומשכה אותי אליו, גורם לי להתיישב עליו. הוא הסתכל למעלה אלי כשישבתי עליו, מרגישה את הידיים שלו סביב המותניים שלי, והוא חייך מעט. "תני לי רגע" הוא אמר כשראה שאני מבולבלת. צחקקתי מעט . "מה?" שאלתי כשלא הבנתי מה הוא עושה, פשוט הסתכל עלי בשקט. ״אני רוצה לזכור אותנו ככה, כמו שאנחנו עכשיו" הוא אמר גורם לי לצחוק מעט. "ואיך שהיינו פעם אתה זוכר?" שאלתי והוא חייך. "ברור, הבאתי גלידה" הוא אמר גורם לי לצחוק ממש. "תשכח מזה" חייכתי והרגשתי את הזרועות שלו מתהדקות סביבי.
"מה לגבי החברים שלך?" שאלתי פתאום נזכרת שראיתי אותו עם טום בן ואיתן בחתונה. והוא היה נראה מבולבל. "ממש שמרתם על קשר?" המשכתי.
הוא הנהן מעט. "ברור.." הוא הגיב.
״המרחק... הפריע קצת. התחיל להיות קשה. כל אחד הלך למקום אחר. אבל לא היינו מסוגלים לנתק קשר.." הוא אמר ואני לא יכולתי שלצחקק מעט. "מה מצחיק?" הוא שאל מבולבל. "סתם.. זה היה נשמע כאילו אתה מדבר על חברה שלך או משהו" לא יכולתי שלא לצחוק, הוא חייך גם הוא. "טוב, הם מתנהגים כמו החברה שלי" הוא אמר מחייך מעט. העברתי יד על הגומה שלו, אני חושבת שאני מאוהבת בגומה הזאת.
התקרבנו לנמל והסירה נעצרה על ידה. לוקאס עזר לי לצאת ממנה והלכנו על המזרח ישר לטיילת, ומשם לעיר. הרגשתי את היד של לוקאס מחליקה לשלי ולא היססתי לקחת אותה בחזרה עם חיוך קל על השפתיים. נכנסנו לשוק יפייפה ומדהים. היה בו הכל, גבינות, שרשראות, טבעות, פירות, ירקות... התלהבתי כל כך, האנשים נראו כל כך חמים והיה נראה שהכל פשוט טוב להם בחיים. זה היה מרגיע באופן מפתיע.
הסתובבנו בין הדוכנים, פשוט טועמים מכל מה שהציעו לנו. חבורת נגנים חמודים עמדו בצד ורק השלימו את האווירה הנעימה של המקום. "אני מבינה מה המקום הזה עושה לך..." אמרתי מרגישה את האצבעות שלו מחליקות עם האצבעות שלי. "הם חיים בכזאת בועה... אני מקנא בהם" הוא אמר, הסכמתי, זה באמת נכון.... הלוואי יכולתי לחיות בכזאת בועה, אין דאגות. שמחתי שהוא ככה, יכול להרשות לעצמו את זה. שמחתי שהוא נתן לאמא שלו את החיים שמגיעים לה, שהוא בטח מרגיש כל כך גאה בעצמו על שעשה את זה.
YOU ARE READING
Badboy Theory
Romansaולריה, נערה בת 17, חכמה, חצופה ואפילו דיי ביישנית, שנשארה לבד לגור עם אביה, אחרי שאמה עזבה כשהייתה בת 6. היא מתמודדת עם אביה השתיין והשיכור עד שהם עוברים לעיר חדשה. החיים שלה משתנים לגמרי כשהבחור הלא נכון מתחיל להתעסק איתה. לוקאס, נער שמסתבך עם האנש...
