ג׳נדרפלואיד וזה

אהבה

בתור ג'נדרפלואיד חשבתי שלעולם לא יוכלו לאהוב אתי בצורה רומנטית.

שנה שעברה, בסוף 2019 ויחסית תחילת כיתה ט', הצעתי למי שהיה לי קראש עליו, שבאותה תקופה הגדיר את עצמו כהטרו, לצאת איתי.

הוא הסכים.

בהתחלה ממש פחדתי וגם כשהרגשתי בן (למרות שהוא ידע שאני פלואיד ואמר שהוא בסדר עם זה), דיברתי בלשון נקבה איתו. כשדיברתי בלשון זכר וכשהוא דיבר אליו בלשון זכר זה הרגיש כאילו זה ממש לא נוח לו. 

בסופו של דבר, הוא אמר את זה. בערך חודש אחרי שהוא אמר שהוא אוהב אותי (בלשון נקבה), הוא גם אמר לי את זה כשהשתמתי בלשון זכר ("אני אוהב אותך" נכתב אותו הדבר אך יכול להאמר בלשון נקבה ובלשון זכר). 

נפרדנו אחרי שנה שהיינו ביחד ועכשיו אנחנו לא ממש בקשר (גם בגללי אבל לא רק). הוא גרם לי הרגיש אהוב. גם בתור בן, גם בתור בת, גם בתור בי-ג'נדר או א-ג'נדר או הכול. הוא עזר לי להבין שאפשר לאהוב אותי כמו שאני, ואני מודה לו על כך (ועל עוד הרבה דברים, אך הם לא קשורים לנושא).

עכשיו יש לי בן-זוג אחר. כשנפגשנו חשבתי שהוא הטרו בכלל, אך התברר שהוא לא הגדיר את עצמו. כרגע הוא מגדיר את עצמו בתור פאן (שזה די מצחיק כי אני פאן-רומנטי ודמי-סקסואל, אז אנחנו זוג של שני פאנס). 

במקרה הזה הוא בכלל הציע לי (אחרי שהיינו חברים טובים כמה חודשים והוא כמובן ידע שאני פלואיד). 

גם הוא גורם לי להרגיש אהוב ואני אוהב אותו בכול ליבי. בזמן האחרון יותר נוח לי לשון זכר כול הזמן והוא בסדר עם זה. אני עדיין בארון בפני אנשים שהם לא חברים שלי אז בבית שלי ושלו ובכיתות (אנחנו באותו בית-הספר ובאותה השכבה) הוא קורא לי בשם המת ובלשון נקבה. הוא תומך בי. אני באמת אוהב אותו.

אז, מה ניסיתי להעביר פה? 

גם אני חשבתי שלא מגיעה לי אהבה, ושגם אם כן אף-אחד/ת לא יאהב/תאהב אותי בצורה הזו בגלל שאני פלואיד. למרבה מזלי, טעיתי. וזה מה שאני רוצה להעביר לכם. אתם/ן מדהימים/ות ואהובים/ות, וברגע שתהיו מוכנים/ות לזה, אל תפחדו להציע או להסכים. יכולים לאהוב אתכם/ן בלי קשר למגדר שלכם/ן.

אתם/ן יכולים/ות להיות אהובים/ות.