Fifty wishes | L.S

‏Fifty wishes- epilogue

ללואי לא היה שמץ של מושג איך הגיע לעמוד מול ליאם ונייל שוב, ליד הקבר של הארי. הוא לא זכר שום דבר מהנסיעה, או איך זכר להגיע לכאן גם שנתיים אחרי כל מה שקרה, אבל זה לא הזיז לו. הדבר היחידי שעמד לנגד עיניו היה היומן שלו ושל הארי, והמשאלה האחרונה שלו שעדיין לא התגשמה. ביום שאחרי הבריחה שלו, הוא חשב שהארי חוזה עתידות. הוא ידע בדיוק מה לבקש במשאלה האחרונה שלו, וידע שלואי הולך להגשים אותה. הרי הוא הבטיח, לא? ביום שאחרי, הוא הבין שהארי הכיר אותו טוב מספיק כדי לדעת מה יקרה, וכמה שחשוב בשבילו להשאר עם נייל וליאם, שהיו שני החברים הכי טובים שלו.

וגם הוא הבין את זה, רק שנתיים אחרי הבריחה. אף אחד מהם כבר לא היה ילד, לואי יחגוג כבר את יום ההולדת עשרים ואחת שלו בקרוב, ונייל וליאם את יום ההולדת העשרים שלהם. לואי יכל לעשות דברים בקלות יותר עכשיו, וגם בהיגיון. מבחינתו, גיל ״הטיפשעשרה״ כבר עבר, וזה אומר שהוא צריך להתחיל להיות אחראי יותר כלפי החיים שלו. וזה מה שהוא עשה, סוף סוף חזר אל העיר שבה גדל ביחד עם הבן זוג שלו ושני החברים הכי טובים שלו. הוא לא ידע איפה יוכל למצוא את נייל וליאם, אבל קיווה לפגוש אותם, והמקום היחידי שעלה בראשו היה הקבר של הארי.

והוא צדק. כי לעומתו, הם ביקרו את הארי, בכל יום. הוא הרגיש נורא על כך, שלא חשב על לבקר אותו בכל הזמן הזה כי היה אנוכי מידי, אבל הגיע הזמן לתקן דברים.

חיוך עלה על פניו כשראה את שני הבנים, ״היי-״

נייל רץ אליו בחיבוק ״אחי, אתה כאן!״ כשהתנתקו, נייל חיבק אותו שוב, רק כי לא הצליח להתאפק ״התגעגענו אלייך כל כך!״

לואי צחק ״גם אני אליכם״

״לקח לך הרבה זמן לעשות את זה,״ קולו של ליאם היה קריר ״אפילו לא היית בהלוויה שלו״

לואי התכווץ, ושתק. ליאם צדק, הוא היה דביל.

״זה היה בעבר, ליאם. אנחנו עכשיו עם פנים אל ההווה״ נייל ניסה להרגיע, ״הוא פה עכשיו, זה כל מה שחשוב״

״לא, נייל. הוא צודק״ ליאם הסתובב אל לואי מהקבר, נועץ בו מבט שגרם ללואי לשכוח לרגע מה רצה להגיד ״נעלמתי, כמו פחדן. הייתי צריך לחזור-״

נייל הרים את ידו, נועץ בליאם מבט ומשתיק את לואי. ״ליאם, דיברנו על זה״

ליאם איגרף את ידיו ״לא איכפת לי נייל,״ הוא מלמל בכעס ״אמרתי לך, ואגיד שוב. הוא יכל לחזור, אבל הוא בחר להיות פחדן-״

לואי התפרץ ״אני מנסה לתקן את הטעויות שלי, ליאם!״ קולו עלה, ״הייתי פחדן, אני מודה. אבל עכשיו אני כבר לא, אז תפסיק לחסום אותי ולהקשות!״

ליאם גיחך, זורק את ידיו באוויר ״אם היית באמת רוצה לתקן את הטעויות שלך,״ הוא לחש בקול כמעט ובלתי נשמע, ״הייתי ממליץ לך להתחיל לבקש ממנו סליחה״