משחק תפקידים - הדור הבא (הרשמה סגורה)

פרק 3

חושך מוחלט.
אתם פוקחים את עיניכם, לא זוכרים בכלל מתי עצמתם אותן לפני כן.
זכרונות הימים האחרונים נדמים כרחוקים, כאילו קרו לפני שבועות ולא אך זה אתמול.
ומעבר לכך, שום דבר.
אתם מביטים על עצמכם,
כולכם ללא יוצא מהכלל לבושים בבגדים סינטטיים - חולצה ומכנסיים לבנים, וכפות רגליכם יחפות, כמו של מאושפזים בבית חולים ללא מוצא.
והנורא מכל, על צווארכם מהודקים קולרים מסיביים ומתכתיים, שלאחר כמה ניסיונות כושלים אתם מבינים שבלתי ניתן להורידם.
(אני חוזרת, אי אפשר להוריד אותם, או לכבות אותם בשום דרך)
כמוכם, יושבים/ שוכבים/ עומדים על הרצפה עוד עשרות נערים ונערות עם הבעה מבולבלת וחסרת התמצאות על פניהם.
ברור לכם שלאף אחד אין שמץ של מושג מה קורה והיכן אתם נמצאים.
מבט קצר סביבכם מגלה לכם שאתם בתוך אולם עצום בגודל של היכל ספורט טיפוסי, שכל קירותיו, רצפתו והתקרה עשויים מתכת כהה (ספויילר - היא בלתי ניתנת להשמדה. אדמנטיום וזה) ,
ונראה שאין שום פתח יציאה או כניסה אליו.

אך לפני שעוד הייתה לכם הזדמנות לעכל את הכל, או לברר בשלום חבריכם (אם אתם אמפתיים מספיק),
פתח בדמות דלת נפער בתוך הקיר,
ועשרות אם לא מאות רובוטים בעלי מראה מאיים צועדים דרכו כמו חיילים במסדר.

"מה לעזאז- " מישהו מתחיל לומר אחרי שהפתח נסגר בחזרה, אך משפטו לעולם לא הושלם בגלל קרן אור קטלנית שנורתה מתוך ידה של אחת המפלצות המכניות, ואידתה אותו על המקום.

לפחות דבר אחד התברר לכם עכשיו -
לרובוטים הללו אין שום מטרה אחרת מלבד להרוג ללא רחם.
והמטרה שלהם אלו אתם.

אז הברירה האחרונה בידיכם היא להילחם מולם,
כי הבחירה פה היא בין מוות, או לנסות להציל את עורכם ממנו.

הזהרתי אותכם שהחופש לא יישאר בידיכם ליותר מידי זמן.
אז עכשיו זה קרה, נחטפתם.
אין לכם שמץ של מושג מתי זה קרה, או איך זה קרה, אתם לא זוכרים ולא יודעים כלום.
אבל בכל מקרה אין לכם יותר מידי זמן לתהיות ושאלות, כי חבורה ענקית של רובוטים מזנקת להרגכם.
ואני מתריאה - קרני אידוי מסנוורות הן לא הנשק היחיד שיש בידן.
אני אתן לכם את חופש הביטוי בתחום הזה (;