משחק תפקידים - הדור הבא (הרשמה סגורה)

פרק 9.

נייט מביט משתומם בארתור ממקומו, פיו הפעור למחצה מגמגם כמה הברות ברורות למחצה -
"ה-הזיכרון שלך! הוא חזר..."

ארתור מניד בראשו ומניח את גופה המעולף ש של אל על הרצפה, נוגע בעדינות במצחה עם אצבעותיו הגרומות.

גופה של אל, האמיתי והמוחשי מגיב מיידית.
עיניה נפקחות לרווחה, והיא לוקחת שאיפה חדה - אך מתחילה מיד להשתעל, דם נפלט מפיה, מרסס את הרצפה, והיא בקושי רב מצליחה להפנות את ראשה אליכם.

"ה- הצלחתם." היא מחייכת חיוך קלוש, "לשחרר אותי." היא לוחשת חלושות, "הוא שלט בי כל הזמן הזה." היא מוסיפה למלמל חרש.

"מי?!" נייט מזדעק לעומתה, עיניו רושפות זעם כלפיה, הוא לא חש שמץ רחמים כלפיי אל הגוססת למרגלות ארתור.

אל משתעלת שנית, ועוד דם ניתז מפיה, מכתים את עורו החיוור של ארתור, "לא נותר לי הרבה זמן, אתם מוכרחים לעצור אותו." היא לוחשת וללא אזהרה מוקדמת היא תופסת לפתע בידו של ארתור בחוזקה.
אור כסוף נוגה וזוהר מתוך כף ידה, והנער המוזר בתגובה מטיל את ראשו לאחור בהלם, ולאחר רגע ממהר לקחת צעד לאחור ולחבק את ארבעת ידיו לאחור.

ידה של אל נשמטת, וראשה נופל על הרצפה. עיניה מזדגגות, מאבדות את רוח חייהן. 

"לא!" ארתור צועק ותופס את גופה חסר החיים של אל, "אל תשאירי אותי לבד, את כל מה שנותר... לי..." הוא ממלמל, אך כתפיו השמוטות מסמלות שההבנה מחלחלת גם לליבו, כמו שחילחלה ללב כולכם.
אל מתה.
האישה שחטפה אתכם, התעללה בכם, מי שהשאירה אתכם בעלטה, הלכה לעולמה.

ארתור מתנשם בכבדות, ומפנה את ראשו אליכם, ואתם שמים לב שעיניו, אשר היו פעם אדומות, כעת קיבלו צבע שחור ובוהק שהשתלט על לובן העין כולו.
"אני -" הוא מתחיל לומר ולוקח נשימה עמוקה, "אני זוכר."

נייט, שהיה קפוא במקומו מרוב הלם, מזנק במהירות אליו ויורה שאלות כמו תת מקלע.

"אז מי זה הוא? את מי אנחנו צריכים לעצור? מי שלט באל?!" הוא שואל.

ארתור דוחף בעדינות את נייט מעליו ואז מיישיר את עיניו אל כולכם, ופותח את פיו.
"אבא שלי." הוא אומר בטון נמוך, המילים האחרונות שאולי ציפיתם לשמוע מפיו.
אם כי ברצף האירועים המוזרים האחרונים, זה אולי לא עד כדי כך מפתיע.

בדיוק באותו רגע בו מילים אלו יצאו מפיו,
כל המצגים על המסכים שמכסים את הקירות נדלקים בבת אחת, ובכל אחד ואחד מהם מופיע נשיא ארצות הברית, אשר נראה כנואם בשידור חי נאום חוצב להבות.
אף על פי שהוא אדם צנום עם פנים כחושות, לא ניתן להתכחש לעוצמה האדירה שנקרנת ממנו.

"כמו שאתם יודעים, האנושות כעת מתמודדת עם המגיפה הנוראה בכל הזמנים - " הוא אומר אל תוך עשרות מיקרופונים שנדחפים אל פניו על ידי עיתונאים, מגישי חדשות, כתבים.
הבזקי מצלמות מהבהבים, נותנים לעיניו הרושפות צל מאיים ומעורר יראה.
" - המוטנטים." הוא משלים את עצמו וממשיך;

"לחייב את המוטנטים לרשום את עצמם ויכולותיהם היה רק קו ההגנה הראשון, כי כפי שנוכחנו לדעת בשנים האחרונות, צעד זה אינו מספיק כדי לחסל את התופעה." הוא אומר והרקע שמאחוריו מתחלף לרצף תמונות וסרטונים, אשר להפתעתכם, חלקם נראים לכם מוכרים.
כמו פסל החירות שנהפך ליהלום, נער שיורה על שוטר באמצעות אקדחים היוצאים מתוך ידיו.
תמונות שלכם מבזיקות לשברירי שניות על המסך, מבליטות את המראה הבלתי שגרתי שלכם.
ואתם לא היחידים, סרטונים של שריפות, מרחצי דמים, פיצוצים, נערים שנראים כמו שדים המתחמקים מעדשת המצלמה ועוד ועוד.

"הם מביאים עלינו מלחמה, והגיע הזמן שנילחם בחזרה." הנשיא ממשיך לדבר לאחר שהמצלמה חוזרת לתקריב פניו,
"בזאת אני מכריז חרם על כל המוטנטים, ועל כל מי שיעזור להם. אני מבקש ממכם בתור אזרחי ארצות הברית, לעזור לנו למגר את החלק המרקיב מאיתנו. בין אם זה חברכם, בין אם זה קרוב משפחתכם, אם אתם שמים לב שאדם בסביבכתכם לוקה בתסמינים הלא טבעיים שמאפיינים את גן האיקס, עליכם להסגירו לרשויות במיידית, כדי להחזיר לו את התקווה להיות אנושי. תזכרו, "
הנשיא אומר בלהט ומיישיר את עיניו החודרות היישר אל עין המצלמה, ואתם חשים כאילו הוא מסתכל היישר עליכם.
"אלו לא בני אדם, הם לא אנושיים. אלו מפלצות."

"אבא שלי." ארתור חוזר ואומר לכם, שעה שאתם עדיין מנסים לעכל את דברי נשיא ארצכם.
ואז הוא מרים את אחת מידיו החיוורות באיטיות לפנים, ומצביע על פניו של הנשיא.

"אנחנו צריכים לעצור את הנשיא?" נייט מתנשם בתדהמה.

(סוף חלק ראשון, ניפגש במוצאי החג (: )