משחק תפקידים - הדור הבא (הרשמה סגורה)

פרק 4

בדיוק כאשר נראה שאין עוד תקווה,
והלחימה חסרת התועלת הזו הולכת להימשך לנצח,
כל הרובוטים מפסיקים לתקוף בבת אחת, וקורסים על הרצפה כמו מריונטות שנחתכו להן החוטים, לצד הגופות של חסרי המזל שלא הצליחו לשרוד.
אתם מביטים סביבכם חסרי אונים, חוששים ממתקפה נוספת שעלולה לבוא במפתיע.

אך במקום זאת,
משהו מוזר אף יותר מתרחש.
במרכז החדר מתגשמת דמות הולוגרמית של אישה יפת תואר שגילה נע בסביבות שנות השלושים, לבושה בחליפה אלגנטית ולבנה (ואופנתית, לדאבונה של אייבי). שיערה הזהוב גולש על כתפיה, פניה מאופרות בעידון, ושפתיה מתוחות בחיוך רחב ומלחיץ כלפיכם.

"ילדיי היקרים," היא מברכת לשלום את פניכם ההמומות,
"ברכותיי, עברתם את הסינון. לפחות יש כמה מכם שלא חסרי תועלת לחלוטין." היא מצחקקת ומכסה באצילות על פיה בידה.
"נלחמתם באומץ רב יקיריי, ואני בטוחה שיש בידכם הרבה שאלות, אבל אל לנו להתעכב כאן, יש לי הרי תוכניות גדולות עבורכם."

פתח נפער בקיר מאחוריכם, רק שהפעם במקום רובוטים, נכנסים דרכו בצורה מסודרת חיילים במדים שחורים, עטויי מסכות שלמות על פניהם שמקנות להם מראה לא פחות מלחיץ מהרובוטים.
הם לוקחים אתכם בכוח, שני חיילים על כל אחד.
ומי שמנסה להתנגד זוכה במכת חשמל מהממת מקולרו.

"אל תנסו להתנגד, זה לטובתכם בלבד," הולוגרמת האישה מזמררת בעודה מתקדמת דרך הפתח ומובילה אתכם ואת החיילים דרך מבוך מסדרונות אפורים ומתכתיים.
היא נראית עליצה למדי בניגוד אליכם.

"קוראים לי אליזבת', " היא אומרת כאשר היא עוצרת אותכם מול דלת פלדה גדולה וכבדה, "אבל אתם יכולים לקרוא לי אָל, בתקווה כמובן שאתם יכולים לדבר."
היא מצחקקת מבדיחה שאף אחד מכם לא הבין.

החיילים מכניסים אתכם מבעד לדלת, ואתם נחשפים לעוד חדר עצום, אך יותר קטן מהאולם בו הייתם מקודם.
ועוד בשונה מהאולם הוא שבמרכז החדר הזה, יש שני תאים גדולים עם קירות שקופים ועבים, כך שכל אחד יכול לראות מה קורה בתוכם.

החיילים דוחפים אתכם בכוח לתוך התאים,
כל הזכרים בתא השמאלי בעוד שכל הנקבות בתא השני.
(מצטערת על החלוקה הסקסיסטית. לא אני קובעת את הכללים, אלא מוח מעוות ומרושע הרבה יותר משלי 😐)

אָל צופה על כולכם בחיוך רחב,
ולאחר שהחיילים נועלים עליכם את הדלתות השקופות, ויוצאים מהחדר, היא מוחאת בכפיה בהתרגשות.
"ילדיי היקרים, מוטציות מתועבות שכמותכם." היא מזמררת בחיוך מתקתק ומביטה לכם בעיניים.
"שנים השקעתי במחקר אחריכם, וסוף סוף אתם כאן. אני רוצה שכולכם תזכרו איך אתם עוזרים לאנושות ונותנים לחיי המוטציה העלובים שלכם משמעות." היא עוצרת לרגע מדבריה כדי להתקרב אל התאים שלכם, ולנעוץ בכם מבט תאוותני.
"אני הולכת לערוך עליכם בדיקות מקיפות ומעמיקות," היא ממשיכה,
"כל חלקיק של הקיום חסר המשמעות שלכם ינותח ויסוקר. אני אדע כל דבר על הגנטיקה המושחתת שבתוך גופכם, והכי חשוב - אתם לא תיאבקו בזה. אוקיי?"
היא מסיימת בנימה עליצה ומתפוגגת באוויר,
משאירה אותכם חסרי תשובות ומלאי שאלות, לגבי עצמכם, ולגבי העתיד.

לפחות קיבלתם קצת מושג על מה לעזאזל קורה לכם, למרות שזה לבטח לא מספיק.
אבל אל תדאגו, יש עוד הרבה סודות שאתם הולכים לחשוף בהמשך (;
אז אתם כלואים עכשיו בתוך התאים האלה, מותשים מהקרב, מלאי דם ויזע, ובעיקר מבולבלים.
מי שנפצע כנראה ייאלץ קצת לחכות או שינסה לטפל בעצמו עם מה שיש.
בכל תא יש אסלה בודדת וכיור של מים מזוקקים.
(אליזבת' לא הייתה מתחשבת מספיק בשביל לתת לכם מיטות או אוכל,
יחס יותר גרוע משל עכברי מעבדה, כבר ציינתי זאת?)
ושימו לב -
הקירות חוסמים רעשים, כלומר שאי אפשר לתקשר בין התאים.
ובנוסף אי אפשר לשבור את הקירות או את הרצפה כדי לצאת מהם.
בכל מקרה גם אם תנסו, אתם עלולים לקבל שוק חשמלי שעשוי לעלף אותכם (;