Oneshots Book | L.S

𝙷𝚎 𝚆𝚊𝚜...

הוא היה ילד יפייפה, ילד יפייפה ותמים שרק רצה להתאהב.

הוא השתוקק לתחושה הזו כל כך. לתחושת הפרפרים המדגדגת. לתחושת הפיצוצים בבטן שמתפוגגת באיטיות מגרה.

הוא השתוקק למגע, למילים למחוות.

ללא להצליח לישון מאהבה.

למוח שמתפוצץ ממחשבות על אדם אחד ויחיד.

לאדם ההוא שיגרום לו להרגיש. להרגיש הכי ויותר. לאדם שיבין אותו ואת ההומור המוזר שלו. ויתחבר אליו.

לאדם שיאהב אותו.

אותו.

עם כל הפגמים שמגיעים איתו.

הוא היה רק ילד שאהב את הפגמים האלה, התחבר אליהם.

הוא היה רק ילד עם חיוך כל כך ענק ותמים על הפנים, חיוך טהור וחושף גומות שמכר כל אדם שצפה בו. ושיער מתולתל שבא ללטף. ובטן קטנה שקפצה אחרי כל ארוחה.

הוא היה ילד שאהב לרקוד ולשיר כאילו אין מחר. ורצה את ההוא שיצטרף אליו.

הוא רצה את האדם יחווה איתו את הלבד שלו. שהם יחוו את הלבד שלהם, ביחד.
להוא שיגרום לו להרגיש כמו השירים האלו, שכולם כותבים.

הוא רצה והשתוקק להרגיש את השפתיים שלו.

הוא רצה את זה אפילו במחיר הפגיעה הגי גדולה. הוא הסכים לקחת את הסיכון. הוא רצה להרגיש את האהבה הראשונה.

והוא רצה אותה דווקא איתו.

כולם מסביב הזהירו וציינו, וריחמו על הילד. הם ידעו שההוא לא מתאים להארי.

הוא היה פראי, חסר אחראיות ומטורף. הארי אהב את זה.

הארי חשב שהוא אוהב אותו.

הילדון התאהב. אלוהים....הוא כל כך התאהב. זה היה יותר ויותר מידי ממה שאי פעם חשב ודמיין.

זה הרגיש כמו אש שמתפשטת ללא עצירה, מבעירה איתה כל חלק בגופו.

זה הרגיש כמו לשקוע בשדה ורדים-רכים. הוא התעלם מהקוצים.

כל מגע ומילה נחרטו כל כך עמוק וחזק.

הארי אבד את הבתולים שלו, לו.

לואי היה מקסים. הארי היה מאוהב.

הארי היה מאוהב. הוא היה, עכשיו הוא נאחז בשברי האהבה הנותרים מנסה לתפס מבלי להחתך. כמובן שהוא לא הצליח.

הוא נפגע כל כך חזק.

הוא היה ילד, שרצה להתאהב. והתאהב כל כך חזק.

הוא היה ילד שמוכן לספוג את הפגיעה הזאת.

הוא היה ילד.

הוא חשב שהוא רצה.

כעת הוא מין דמות מפורקת שמנסה להתפס בחלקי זיכרונות מנחמים.

הארי היה ילד שרק רצה להתאהב.