Oneshots Book | L.S

𝙷𝚒𝚜 𝚢𝚎𝚕𝚕𝚘𝚠;

T.W

פגיעה עצמית, מוות.

לוואנשוט הזה אין סוף טוב, מי שלא אוהבת יכולה לדלג3/>

השמיים היו כל כך בהירים, זה ממש היה נראה כאילו יכולתי לצבוע בהן בצבע הלבן והוא לא היה נראה בהם.
דמיינתי עצמי כותב שם, על השמיים האלו הכל, צופה בדרך בה הכתב נעלם ומתערבב בין גווניהם הבהירים.
רגלי השתפשפו בחול הרטוב מעט, השענתי את ראשי לאחור שואף את ריח הים שהעביר בי תחושות חופש.

חופש שעדיין לא העביר את הכובד שחשתי על ליבי, לא ניסה אפילו להעביר את הרצון לשקוע בתוך המים התכולים ולאבד כל תחושה שהיא.
ממש יכולתי להרגיש את הכאב הרעיל חודר לכל וריד ועורק בגופי ומרעיל את דמי והורס אותו הופך כל פעימת לב לקשה וכואבת יותר מקודמת לה, מגביר את הרצון להעביר את הלהב החד והקריר רק בכדי לדמם ולהזכיר לעצמי את חיותי.

לא היה לי הרבה לעשות, אז ישבתי פה.
הבית שלי הוא כבר לא מקום המסתור והבריחה שלי, הוא הפך למקום קר ומנוכר שאינני יכול אפילו להכנס אליו הים היה ותמיד יהיה המקום החם שלי.
לא משנה כמה האוויר פה קר, תחושת החום שהוא יביא בי תשאר לעד.

לנגד אוזניי עברו רעשים כלשהם שנשמעו ממאחורי, ניסיתי להתעלם מהם אך שגברו סובבתי את ראשי, קופץ בבהלה שגיליתי דמות שנמצאת ככמה מטרים ממני;אוזניות תחובות באוזניו של הצעיר והוא נע בעדינות חיוך רחב מונח על פניו עיניו עצומות בהבעה רגועה ושמימית, מצאתי את עצמי בוהה בו לכמה דקות שלמות.
בדרך שבה גופו זז באיטיות למשמע הצלילים שמנפיקות האוזניות שלו לחיוכים הקטנים שעולים על פניו בכל תזוזה עליזה יותר.

מצאתי את עצמי ממש מחייך למראה הטהור הזה, השפלתי את מבטי לרגע נושך את שפתיי ושהרמתי את עיני מצפה לראות את הדמות המתולתלת והקטנה שוב, איבדתי אותו.
סובבתי את מבטי, שהרגשתי ידיים קטנות נחות על גבי בהפתעה "למה הסתכלת עלי?" הוא שאל מוציא את האוזניות מאוזניו ומתיישב לידי במבט תמים ושואל.

"נראתה חופשי" אמרתי בכנות, הוא חייך חיוך רחב "כן, למה שלא אהיה?"

"החיים כואבים"

"ו...?"

"לא יודע, זה הורס הכל" אמרתי והוא משך בכתפיו, שיערתי לעצמי שהוא ילדון תמים שלא מבין דבר מחייו הוא היה נראה קטנטן אולי בן 12 מצאתי את זה כמוזר לנהל עימו את השיחה הזו אבל משהו בי משך אותי לעשות זאת בכל מקרה.

"אתה בוחר שזה יהרוס לך-מה יעזור לי לשקוע בתוך הכאב?" הוא עצר לרגע חושב.

"זה רק חיים-הם יגמרו לפני שבכלל תשים לב לזה"

"זה פשוט קורה-לא יודע"

"אתה מאוד יפה" הוא אמר לפתע מתעלם מדברי, נימת קולו חצופה מעט "אמ-תודה?"