Hurting love

1-ליקי

״בוקר טוב ליקי״ רוי אומר ומעיף את השמיכה מעליי תוך כדי שהוא מנשק את מצחי ״נוו עוד חמש דקות בבקשה״ אני אומרת תוך כדי שינה ומתחפרת בתוך המיטה.

״שום חמש דקות יש לך בית ספר״ אומר כשהוא זורק עליי כרית נוי שהייתה זרוקה בחדר שלי ופותח את הוילונות של החדר שלי כדי שיכנס אור. ״אני לא מבין למה את כל הזמן צריכה לעשות חושך מוחלט בחדר שלך. מחניק כאן.״ הוא ממשיך לבלבל לי את המוח ואני לא מקשיבה אפילו למילה.

לפעמים אני לא יכולה לדמיין איך אדם שיכול להיות כזה אכפתי יכול להיות גם כל כך רע לאחרים.
להיות משפחת ראש המאפיה זה קשה ולא זה לא פרס.
לפני שרוי נכנס לעסקים הללו, הוא היה ילד שמח ולא עצבני כלל, חוץ מכאשר נגעתי לו בדברים.
אבל מאז גיל 14, כשהוא הוכרח להיות שותף לעניינים. הוא השתנה. בבית הוא לרוב אותו בן אדם.
אבל כשהוא מתעצבן, הוא נהיה מפלצת.

״אוף איזה ילד מציק״ אמרתי בשקט כשהתרוממתי למצב ישיבה ״מה אמרת?״ הוא שאל בעצבים מזויפים ״שאני אוהבת אותך״ אמרתי בחיוך רחב והוא נשק לי בלחי ויצא מחדרי.

אני אוהבת את רוי. הוא קשה. ומאוד נוקשה. אבל אני מאוד אוהבת אותו. הוא היה איתי בזמנים שרציתי רק למות.
מאז שהוריי מתו בתאונת דרכים היה לי קשה מאוד. הייתי אז בת עשר והייתי קשורה אליהם. כל יום הייתי איתם. לא עזבתי אותם לשנייה.
אחרי שהם מתו נכנסתי לדכאון ולא הצלחתי כמעט לאכול והוא אחד מהאנשים היחידים שגרמו ושגורמים לי לחייך. הוא, שי- החברה הכי טובה שלי, דור- אחי הבכור שנמצא כרגע בחול, דואג לעסק, ולאחרונה גם עידו.

עידו זה השומר ראש שלי. טוב הוא כבר לא רק השומר ראש שלי. התנשקנו כמה פעמים ואנחנו בערך ביחד. רק שאף אחד לא יודע על זה ובמיוחד לא רוי כי אם הוא ידע על זה סביר להניח שהוא יהרוג אותו ואותי הוא יעניש בעונש קשה מאוד. אז אני משאירה את זה ככה.

וזה לא שבחרתי בזה. התאהבתי בו. הוא השומר ראש שלי בערך שנה ולראות את אותו בן אדם כל הזמן בלי להרגיש אליו משהו זה מאוד קשה. ואני לא עמדתי באתגר הזה.
הלוואי והייתי יכולה לספר לרוי, אבל הוא פשוט כל כך רכושני שלספר לו זה אפילו לא אופציה.
ולשי עוד יותר קשה לי לא לספר. אבל היא והפה הגדול שלה... זה בטוח יפלט לה באיזה רגע שהיא תרצה לעצבן את רוי, ואני לא מוכנה לקחת את הסיכון.

״נו ליקי כמה זמן״ רוי קרא מלמטה. הוא קורא לי ליקי מאז שהייתי קטנה בתור שם חיבה. ככה גם שי ודור.

״אני עוד חמש דקות יורדת״ אמרתי והזדרזתי באירגוניי.

רוי מתעקש כל בוקר להסיע אותי וכל צהריים להחזיר אותי. כלומר. אם הוא לא עסוק מידי ואז השומרים באים לקחת אותי אבל זה נדיר שקורה דבר כזה. כי כמו שאולי כבר הבנתם. רוי דואג לי. יותר מידי דואג לי.

״אוספים גם את שי״ הודעתי יורדת במדרגות ״שתבוא לפה הדיווה אין לי זמן לנסוע עד אלייה״ הוא אמר מתעסק בפלאפון ״היא גרה פחות מדקה מפה״ אמרתי עצבנית ״ואת מבזבזת לי את הזמן. תתקשרי אלייה שתבוא לפה גם ככה אני צריך לדבר איתך״ הוא אמר מרים את מבטו מהפלאפון ומסתכל ישר לתוך עיניי

איכשהו תמיד שהוא רוצה לדבר איתי זה נגמר רע. ולכן אני מפחדת אך יושבת על הכורסא שמול הכורסא שהוא יושב עלייה. אם הוא היה מגלה עליי ועל עידו, הוא לא היה כזה רגוע, אז זה בטוח משהו פחות נורא מזה.

״תתקשרי״ הוא פקד והתקשרתי אלייה ״שוש תבואי אלינו״ אמרתי היא אמרה טוב וניתקתי מסתכלת כל הזמן לתוך עינייו

״מה את ככ לחוצה זה משהו טוב״ הוא אמר בשעשוע ומשהו בי נרגע. ״נו אז מה רצית להגיד״ שאלתי אותו עוברת לשבת עליו בכורסא שלו

״שעוד חמישה ימים אנחנו הולכים לנשף בבית כהן. וכמו שאת יודעת את צריכה להתנהג לפי החוקים״ הוא אמר והנהנתי לפני שהתחיל לפרט ״אסור לשתות. בלי נגיעות בבנים אחרים. אם את רוצה ללכת תגידי לי. בלי שטויות. ואת לא עוזבת אותי אלא אם כן אני אומר לך״ הוא אמר את אותו הדבר כמו שאמר בכל הפעמיים הקודמת שהלכנו לאירוע מהסוג הזה

״אני אביא לך את סיגל שתעזור לך״ הוא אמר וחייכתי. סיגל היא הסטייליסטית שלי. היא קולעת בול לטעם שלי. אני לא נותנת לאף אחד אחר להלביש אותי. רק לה. אני סומכת עלייה בעיניים עצומות.

״אני אוהב אותך ליקי״ הוא אמר בחיוך משום מקום ״גם אני אוהבת אותך רויצ׳ו״ אמרתי וחיבקתי אותו חזק חזק.
בפני כולם הוא מצטייר כבחור הרע, אף אחד לא רוצה להתעסק איתו, אנשים משפילים את ראשם כשהוא עובר. אבל כשהוא איתי, כשהוא עם המשפחה שלו, הוא הבן אדם הכי טוב בעולם. לפחות כשהוא לא עצבניי..

״צר לי להפריע לאירוע המרגש הזה אבל אני רוצה להגיע לבית ספר״ שי אמרה והסתובבנו אלייה שנינו ואני צחקקתי טיפה.

״מה רוי עצבן על הבוקר?״ שי שאלה בזילזול הטבעי שלה אל רוי והסתובבתי אליו וראיתי פרצוף רציני שמשתנה לאט לחיוך ״רק כי ראיתי אותך.״ הוא מחזיר לה בהתגרות ״אוי לא נורא יעבור לך עם הזמן״ היא מחזירה בקול תינוקי ומקניט והוא בתגובה מגלגל עיניים

אני לא יכולה איתם. הם מתנהגים כמו ילדים קטנים.

״יאללה צריך ללכת״ רוי אומר ומרים אותי ביחד איתו.
וכשאנחנו יוצאים מהדלת שי מושכת אותי מזרועו של רוי ומחבקת אותי בעצמה.
״את בלתי נסבלת.״ הוא אומר והיא מוציאה לו לשון.
״אתה ילד קטן.״
״אני גדול ממך בארבע שנים״
״ויש לך מוח של ילד בן ארבע שנים.״
הוא נועל את הדלת לאוטו בדיוק כשהיא באה לפתוח אותה. ״תחפשי לך איך להגיע לבית ספר, אני לא לוקח אותך.״ הוא מודיע ומשלב את ידיו.
״מה נעלבת?״ היא שואלת שוב בקול תינוקי כמו שמתנהגים לילד קטן.
״די תפסיקו יא מפגרים!״ אני מנערת את שי ומושכת אותנו לרוי ויוצרת חיבוק משותף בין כולנו.
״מתי כבר תפסיקו לריב באמת, כולנו משפחה אחת גדולה!״ אני מחייכת חיוך רחב ומצמידה אותם לחיבוק עוד יותר צמוד.
״על גופתי המתה להיות משפחה של היצור הזה.״ שי חייבת להוסיף ורוי דוחף אותה.
״את לא נכנסת לאוטו!״ הוא מתעצבן שוב ואני צוחקת.

איייי. אני אוהבת את החיים שלי.

כי כמו כל הזמן הפרק הראשון משעמם והבאים עוד יותר. סתם סתם יהיה מעניין ומלא אקשן. חכו לזהה