7- הנשף

132 14 7
                                    

״מה את מעדיפה את השמלה הזאת או הזאת?״ סיגל הסטייליסטית שלי שואלת אותי כשהיא מניפה מולי שמלה אחת אדומה צמודה מקסי ושמלה מיני בצבע כחול בהיר. כמובן שאני בוחרת בשמלה האדומה, כמה שיותר בולט לעין ככה יותר טוב.

״וואו!״ סיגל קוראת כשהיא שמה עליי את השמלה ואני באמת מסכימה איתה, אני נראית וואו. היא עושה לי טאצ אפים אחרונים ואני מוכנה, טוב, כמעט מוכנה.
״ליקי אנחנו צריכים לצאת!״ רוי צועק לי מלמטה ואני מתעלמת. אני עדיין צריכה לעשות תמונות.

אני עומדת מול המראה ומתחילה לעשות פוזות יפות למצלמה תוך כדי שאני דואגת שיראו את הפנים שלי.
עם איפור כזה אי אפשר להסתיר את הפנים האלו.
אני עומדת עם רגל מסוקלת ויד שנשענת על הקיר שלידי כשרוי נכנס לחדר עם החליפה השחורה שלו.
הוא נכנס לתמונה ושם את היד שלו על הבטן שלי ומנשק לי את הכתף. אני מצלמת שוב פעם כשהוא מניח את סנטרו על כתפי ולוחש לי כמה יפה אני ואז הוא פונה אחורה ללכת ואני תופסת את ראשו כשהגב שלו מפונה למראה ויד אחת שלו נכרחת מסביבי ואני מצליחה לחלץ עוד תמונה מהממת.

אני מצטלמת עוד שתי דקות ויוצאת לבחוץ לצלילי הקריאות של רוי שנגמרה לו כבר הסבלנות לחכות לי.
דה, הוא מוכן כבר מלפני שעה.
כשאני מגיעה ללמטה רוי מושך אותי אליו ומחבק אותי ״אני צריך לחזור על החוקים?״ הוא לוחש ואני מנידה את ראשי לשלילה ״אני סומך עלייך״ הוא לוחש ומנשק את מצחי.

רוי מחליט על השירים בנסיעות באוטו בדרך כלל, ובדרך כלל אלו השירים שלי. הוא פשוט לוחץ על פלייליסט של כל השירים שלי ומה שיוצא יוצא.
יאמר לזכותו שהוא מכיר כל מילה ומילה בשירים שלי.

כשתורו של השיר החדש שלי להתנגן, האוטו משתקק, אני מסתכלת על רוי ורואה אותו נועל את לסתו בשקט, אפשר לראות את הורידים בגרון שלו מרוב שהוא עצבני. אני מחליטה להעביר את השיר הזה ובשנייה שאני מתקרבת למסך השירים היד של רוי ננעלת על שלי ועוצרת אותי. ״מגיע לי לשמוע את מה שעברת״ הוא אומר ואני מסתכלת עליו בהלם. הוא מצטער על מה שהוא עשה. הוא פשוט לא יודה בזה בקול.

השיר מתנגן ומדי פעם אני שומעת אותו מזמזם את המילים ומבינה שהוא שמע את השיר הזה יותר מפעם אחת. ״אני סולחת לך״ אני אומרת ומנשקת את הלחי שלו ורואה שהוא מרפה את שרירי לסתו סוף סוף. ״אתה לא חייב לבקש סליחה, אני סולחת.״

אנחנו מגיעים לנשף ורוי ישר מצמיד אותי אליו עם יד על המותן שלי ברכושנות. ״כואב לי״ אני אומרת והוא מרפה מעט. ואני מדגישה, מרפה רק מעט.
אני לגמרי מבינה למה הוא רוצה שאני אהיה כל כך קרובה אליו. בתור אדם רכושני, קשה להיות רגוע כשכל העניים של כולם מסתכלות עליי ועל השמלה החשופה שלי.
יאמר לזכות רוי שהוא לא העיר לי על זה, הוא אף פעם לא מעיר לי על זה. הוא נותן לי להסתובב איך שאני רוצה, בבית ספר הוא רוצה שאני אכבד את קוד הלבוש- למרות שזה בחיים לא קורה- אבל מעבר? הוא לא מתערב לי בלבוש.

You've reached the end of published parts.

⏰ Last updated: Oct 27 ⏰

Add this story to your Library to get notified about new parts!

Hurting love Where stories live. Discover now