״בוקר טוב ליקי״ רוי מעיר אותי בנשיקה על הלחי כשאני מתמתחת במיטה שלו, ביומיים האחרונים ישנתי איתו בגלל שלא רציתי לישון לבד. זה לא אומר שסלחתי לו, זה לא אומר שאני בסדר, זה רק אומר שהוא אח שלי ואני צריכה אותו.
״כדאי לך להתעורר מהר, היום זה היום של הנשף אצל משפחת כהן ואם הכל ילך כשורה אני אסכים לך לבוא איתי.״ רוי אומר כשהוא מחליף בגדים ואני מחליקה מהמיטה ויוצאת מהחדר שלו כדי להתארגן לבית ספר.
הגב שלי כבר פחות כואב והפצעים ממפרקי הידיים שלי לא מדממים יותר ומתחילים להגליד אבל עדיין הם מכוערים וכל מי שרואה אותם חושב שחתכתי את עצמי.
הבית ספר התמלא בשמועות על זה ששכבתי עם השומר ראש שלי אבל לא רק שזה שקר, זה גם לא מעניין אותי. זה עוד אחד מעשרות השמועות שמופצות עליי כל שבוע ומחר ימציאו שמועה אחרת, אם לא המציאו אחת כבר עכשיו...
אני מתארגת תוך רבע שעה ויורדת למטה ורואה ששי כבר מחכה לי ״בוקר טוב בייב״ שי אומרת ובאה לחיבוק, אני נאנחת מכאב כשהיא מחבקת אותי ולוחצת על הגב שלי. ״אוי שיט שכחתי מזה!״ היא אומרת בדאגה ומעיפה את הידיים ממני ״אני עדיין לא מאמינה שהמניאק הזה עשה לך את זה! אין לו אלוהים.״ היא אומרת בטון עצבני. בדרכ הייתי אומרת שהיא מחפשת סיבה לשנוא אותו אבל עכשיו אני יכולה להבין את זה.
״בנתיים את זאת שמנצלת את המניאק בלי האלוהים הזה כדי שיקח אותך לבית ספר כל יום״ רוי אומר שהוא יורד במדרגות ומכפתר את החולצה שלו. ״לשם זה מניאקים נוצרו, כדי שינצלו אותם.״ היא אומרת בטון מתגרה ואז מוסיפה ״מניאק״ והוא מסתכל עלייה כאילו הוא רוצה לרצוח אותה, ותאמינו לי, אני יודעת איך הוא נראה כשהוא רוצה לרצוח מישהו.
״ליקי תעזרי לי עם החולצה״ רוי מבקש ממני סלאש פוקד עליי כשהוא ממשיך להסתכל על שי ואני ניגשת אליו ומכפתרת לו את הכפתור שהוא לא הצליח לכפתר ומנשקת אותו בלחי כדי שירגע וזה עובד לשם שינוי, הוא מסתכל עליי ומחייך.
״נצא?״ הוא שואל בטון רך ואני מהנהנת. הוא כורך את ידו סביב הכתפיים שלי ויוצא מהבית.
״את מוזמנת לבוא בזמנך החופשי, מניאקית״ הוא אומר לשי כשהוא ממשיך להוביל אותי ואותו ואני שומעת את הצעדים שלה מאחורינו כשהיא מוציאה אנחת יאוש.
רוי מוריד אותנו בכניסה לבית הספר ובשנייה שהוא הולך שי מעלה את החצאית הצמודה שלה ואני פותחת את שני הכפתורים העליונים של החולצת תלבושת המכופתרת שלי.
אנחנו נכנסות וכמו תמיד העיניים של כולם עלינו אבל אנחנו כבר רגילות לזה. זה ככה מאז ומתמיד ואני והיא למדנו פשוט איך להוציא מזה את הטוב ולא להתבאס מזה.
ניצלנו את הכוח שנתנו לנו במתנה, אולי בבית אני ילדה טובה, אבל בבית ספר אני פחות. אנחנו שולטות בהכל. אין פרוייקט שלא עובר את אישורינו, אין החלטה שלא אנחנו מקבלות. אולי למנהלת יש את התואר ״המנהלת״ אבל המנהלות האמיתיות אלו אני ושי.
YOU ARE READING
Hurting love
Romanceאני ליהי מזרחי. כן. ממשפחת מזרחי המפורסמת. האימפריית פשע הכי גדולה וחזקה בעולם. השם מרתיע טיפה לא? אז כן, יש ממה להירתע.
