שעה לגיטמית לעלות פרק.
בכל מקרה איך אתם?מתכננים לעשות משהו מחר?
אם לא, הנה לכם פרק.
נקודת מבט: לואי
פתחתי טת עיניי באיטיות, ופאק. למה הראש שלי כל כך כואב.
הרגשתי גל של קיא עומד לצאת מפי אז התכוונתי ללכת לשירותים במהירות, אך משהו תפס אותי.
סובבתי את ראשי וראיתי את הארי ישן.
החזרתי את ראשי לכרית, או יותר נכון אליו.
ניסתי לחזור לאיך שהיינו קודם.
הרגליים שלי ושלו הסתרבלו באחד השני, ראשי הונח אל חזהו, ידו אחזה בבטני, חזק.
הסיטואציה הזאת גורמת לפרפרים להתעופף להם בכל חלק בגופי.
הפנתי את מבטי להארי, והוא נראה כל כך יפה, חזהו עולה ויורד מכל נשימה שהוא לוקח, מרים ומחזיר את ראשי לחזה שלו.
המגע הזה,
לעזעאל עם המגע הזה.
אני פשוט מתכרבל עם הפסיכולוג שלי, אני יודע שזה אסור. בטח יפטרו אותו מהעבודה שלו, בגללי.
טבל אני לא מצליח להתנתק מאחיזתו, אני לא רוצה.
אני חייב להשאר קרוב אליו, גופי פשוט קורא לו.
המשכתי להביט בגבר הישן לעוד זמן מה, אך ראשי לא החליט לעזוב אותי לנפשי, הוא המשיך להסתחרר כמו פאקינג קרוסלה.
ניסתי לא לזוז אבל הרגשתי עוד גל של קיא עומד להתפרץ, ובמהירות ובחוזקה רצתי לשירותים.
הרגשתי טת החוסר של הגוף הגדול.
אבל הכאב הסיח את דעתי במהירות, הקאתי את הכל לאסלה.
ממש הוצאתי הכל.
נשארתי שם בערך כמה דקות, בהן אני מנסה לסדר את ראשי המסוחרר. ראשי מונח טת האסלה, מיואש מכל הקיא שהוצאתי.
״לואי?״ לעזעאל הוא בטח קם מההקאות שלי, ״אתה בסדר?״ הוא שאל, מביט בי בדאגה, ״אני לא יודע, אני מקיא מהשנייה שהתעוררתי״ אמרתי להארי כשראשי עדיין כל כך כואב.
הוא גיחך כתשובה ואני הסתכלתי אליו במבט מבולבל, ״אתה באמת לא זוכר?״ הוא שאל, זוכר מה? ״לא.. מה קרה?״ שאלתי בדאגה, אני מקווה שלא עשיתי שטויות.
YOU ARE READING
You're matter
Romance״אתה זוכר מה הבטחתי לך, נכון?״ ״שהמוות זה הדבר היחידי שיפריד ביננו.״
