איך אתם? עשיתם משהו היום? אכלתם?שתיתם?
אני קמתי לפני שעתיים אז סלחו לי.
הנה פרק :)
נקודת מבט; כללית
לאחר אותו הלילה לואי והארי איחרו, שוב.
הארי לעומת זאת קם בזמן, אך לואי היה זה שעיקב אותם. הוא לא רצה לקום, היה לו כיף ונעים במיטה ובעיקר בחזהו של הארי.
לבסוף לואי קם ושניהם התארגנו במהירות,
הארי שם את לואי בבית ספר והלך לעבודה.
לואי תהה במה הארי עובד. הרי יש לו כסף מהפיצוי שסיפר לו הארי שהוא קיבל, אך הוא עובד גם כפסיכולוג וגם בעוד משהו.
בטח מהנדס או משהו לפי הדפים שהוא ראה כשחיטט בחדר עבודתו של הארי, הוא הזכיר לעצמו שישאל את הארי במה הוא עובד.
וככה זה היה במשך כל השבוע לאחר מכן.
שניהם התרגלו מאוד מהר למצב; קמו ביחד, היו ביחד, ישנו ביחד.
הם בילו את כל היום בחברה של אחד השני.
והם בכלל לא התלוננו.
אפילו לואי, שרגיל להיות בחברה לבדו, בלי עוד אף אחד חוץ מחברו נייל. הוא גם לא אוהב להיות עם כל כך הרבה אנשים.
אבל כשהוא היה עם הארי הוא הרגיש שזה מספיק, שזה בסדר.
וכשהוא איתו הוא מרגיש יותר טוב, יותר מוגן.
הוא אהב להיות עם הארי, הוא אהב להיות בחברה שלו.
וכך גם הארי.
מאותו הרגע שהארי הבין למה לואי מסוגל, הוא הבטיח ללואי ויותר לעצמו- שהוא לא משחרר אותו. הוא איתו כל היום.
והוא בהחלט הגשים את ההבטחה.
שניהם נהנו מהמצב כרגע. הארי היה לוקח ואוסף את לואי לבית ספר, אפילו כשלואי אמר שזה בסדר והוא יכול ללכת ברגל הארי התנגד ואמר שהוא יקח אותו.
הארי היה מכין ללואי ארוחות ולואי היה בוחר את הסרטים.
הארי גם קנה ללואי כמה בגדים, אבל הוא לא סיפר לו כי הוא ידע שלואי לא יסכים ללבוש אותם כי הארי קנה אותם.
הוא לא אהב שהארי קונה לו דברים, גם אם זה היה בייגלה לאחר בית ספר, כל פעם בכל השבוע שהארי הציע שיצאו לאכול בחוץ במקום בבית לואי התנגד.
YOU ARE READING
You're matter
Romansa״אתה זוכר מה הבטחתי לך, נכון?״ ״שהמוות זה הדבר היחידי שיפריד ביננו.״
