You're matter

Chapter 1

נקודת מבט: כללית

״לעזעאל,שמעתי אותך!״ לואי קרא לעבר השעון מעורר. הוא לא היה יכול לסבול את הרעש שהוא עושה, ובמיוחד את מה שהוא עושה.

לואי שנא לקום בבוקר, אפשר להגיש שהוא שנא לקום מהמיטה.

אבל בעיקר הוא שנא לקום.

הנער נאנח. לא מבין למה אלוהים מתעלם מהבקשות שלו.
מה לא מובן ב- אני לא רוצה לקום בבוקר.

הוא קם מהמיטה באיטיות, פוקח את עינייו אחת אחרי השנייה.
הוא התקדם לעבר השירותים וכשה את שגרת הבוקר שלו; שטף פנים, צחצח שיניים, הסתכל למראה ונכנע לקולות הארורים שבמוחו.

לואי לא ראה את היופי שבו, הוא לא ראה את מה שהאחרים רואים.
אינו ואחיותו תמיד דאגו להזכיר לו כמה יפה הוא.

הוא לא באמת הבין למה הן אומרות את זה. זה לא גורם לו להרגיש יותר טוב עם עצמו, הוא עדיין שונא את המראה שלו. הוא חשב שהן אומרות את זה מפני שהו משפחה שלו ושהן סתם מנסות להיות נחמדות.

לואי התלבט אם להכנס להתקלח, הוא בדק מה השעה וגילה שעכשיו רק 06:10 בבוקר. בפאקינג בוקר.

לואי תמיד קם עשרים דקות לפני שהבית ספר מתחיל, ב- 07:45 בבוקר. הוא גר מאוד קרוב, שבע דקות בהליכה וחמש בריצה.

הוא נאנח והחליט להכנס להתקלח.

חדרו של לואי היה די קטן, אבל הוא היה החדר השני הכי גדול בבית.
המקלחת הייתה ממש ליד חדרו, ככה ששני החדרים האלו הם החדרים היחידים שהוא נכנס אליהם. האחרים מכאיבים מידי בשביל להכנס.

לואי הפשיט את בגדיו והדליק את הדוש למים הפושרים,
החמים שורפים מידי.

לואי לא אהב את הדרך בה הוא מתמודד עם הדברים,
אבל זאת הדרך היחידה שהייתה לו.

בעצם זאת הדרך היחידה שבאמת עזרה לו.

הכאב הפיזי מעלים אפילו לכמה שניות את הכאב הנפשי.

ככל שזה עובד, לואי לא מתלונן.
טוב, אולי כשזה מגיע הזמן להתקלח. ובמיוחד בקיץ.

המים הפושרים שוטפים את גופו,
מנקים את כל הלכלוך מהחמישה ימים האחרונים.

כן לואי לא מתקלח לרוב, למה שהוא יעשה זאת? זה לא שהרי יש לו למי להריח טוב. וגם לא שיש לו את הכוח, או את הרצון.

הוא יצא מהמקלחת עם המגבת על מותניו, נכנס אל חדרו ומתחיל להתלבש. בבגדים הרגילים שלו; גינס סקיני שחור שלא כובס כבר.. חודש וחצי? כן, חודש וחצי. וחולצה שחורה שבניגוד אל הג'ינס היא כובסה לפני שבועיים.