הארי סטיילס

Favorite worst nightmare

״הסיפור שלי ושל מייגן?״ הארי הסתכל עליי במבט מבולבל והשיב בקולו המחוספס תוך כדי שהוא טופח את אצבעותיו על ההגה
״כן, זה נראה כאילו אתם לא יכולים לסבול אחד את השני או משהו״ השבתי בתקווה שלא התערבתי יותר מידיי בנושא
״אני לא שונא את מייגן, היא גם לא שונאת אותי , סתם. סיפור ארוך אמה״ הוא אמר
״אבל..״
״אמה, דיי, אני לא רוצה לדבר על זה, אמרתי שזה סיפור ארוך נכון? עכשיו תפסיקי לחפור לי אני מנסה להתרכז בנהיגה״ הארי התפרץ עליי, עם מבט בעיניו שלא ראיתי קודם, צד בו שלא הכרתי .
הסתכלתי עליו, הוא לא היה מסוגל להביט לי בעיניים. אני לא מבינה אותו . רגע אחד הוא מקסים וברגע השני הוא.. אני לא יודעת. אני בדרכ טובה עם אנשים, אבל הארי.. הוא משהו מיוחד.
הסתכלתי עליו ואמרתי ״לא התכוונתי, סליחה״ והבטתי בנוף בחלון תוך כדי המכונית יורדת בכביש התלול מההר בו הארי ואני בילינו את הלילה. הארי ואני לא דיברנו שאר הנסיעה הביתה. הוא שם את האלבום favorite worst nightmare שלארקטיק מאנקיז.
גיחכתי. ״מה מצחיק אותך?״  הוא הביט בי ושאל
״אתה פשוט לא נראה בחור ששומע מוזיקה כזאת״
״איזה מן בחור אני נראה?
״לא אחד שנהנה מהקול של אלכס טרנר״
הארי חייך, החיוך הזה, שבשבילו אהיה מוכנה למות מיליון פעמים.
״אני אוהב את ארקטיק מאנקיז, גם את נירוונה והרולינג סטונס לא יודע מה הייתי עושה אם הייתי חוזר אחרי יום קשוח בלי לשים אוזניות ולשכוח מהכל״ הוא אמר. אני אוהבת את הדרך בה הוא מנסח את עצמו, באלגנטיות גמורה, בפאסון והכל בדרך ככ איכותית. המילים מתגלגלות מלשונו והמבטא הבריטי הקורץ כשהוא אומר מילים בעלות יותר משתי הבהרות מחרמנת אותי למות.
הוא הסתכל עליי במבטו הישן והמוכר ואמר ״אני אחזיר אותך הביתה , רק תגידי לי לאן לפנות״
״ימינה בשדרה ליד רחוב בן גוריון, ותסתובב בכיכר הכלניות, בית שני משמאל, שם אני גרה״ השבתי.
כשהביט נופל בשיר 505 הגענו בדיוק לבית שלי, הטפיחות של הארי על ההגה לקצב השיר גורמות לי להרגיש לא ככ לבד כשאני עושה בדיוק את אותו הדבר רק על החלון.
אני פותחת את דלת המכונית ויוצאת מהרכב. אני עדיין לבושה בבגדי המסיבה מאתמול. לא להאמין שלפני 24 שעות דעתי על הארי הייתה שונה כל כך. פניתי לכיוון ביתי והתחלתי ללכת.
״אמה״ הארי צועק.
״כן?״
״את יודעת אם את רוצה לדבר על מה שקרה אתמול עם בריאן אני כאן״ הארי אמר בקול מודאג. קול שלא שמעתי ממנו בעבר
״אני יודעת״ אמרתי והנהנתי את ראשי .
הלב שלי כל כך מלא, אני מרגישה שלמה. לא הרגשתי כל כך חלק ממקום מסויים המון זמן, אני מרגישה חלק מהארי, כאילו יש לו עליי מין השפעה. אני מרגישה טוב לצידו. אני רק פוחדת, ממה ייקרה בצעד הבא. תמיד כשאני סומכת על מישהו יותר מידיי הוא מאכזב.
כמו שקרה לי עם אדם, בבית הקודם.
לאור מה שמייגן סיפרה, האצבע שלי עדיין על הדופק
בתוך תוכי אני מקווה
שהארי שונה ממנו
שהוא לא יעשה לי מה שאדם עשה...