הארי סטיילס

הרגע שאחריי.

יצאנו החוצה. התיישבנו על ספסל וצפיתי בכוכבים. אף אחד מאיתנו לא הוציא מילה, אני חושבת שאף אחד מאיתנו לא ידע מה להגיד.
הנחתי ראש על הארי. הוא נישק לי את הראש ושם את ידיו סביבי. הרגשתי נינוחה בזרועותיו, הרגשתי שלווה.
בכיתי. בכיתי אליו כמו שלא בכיתי והתפרקתי לאדם בחיי.
אחרי עשר דק. סוףסוף אחד מאיתנו הוציא את המילה הראשונה.
״אמה?״
״מה?״
״רוצה לבוא לסיבוב באוטו?״
הסתכלתי עליו. והנהנתי בחיוב.
עליתי על האוטו שלו, הוא התניע את המכונית .
הסתכלתי על הטלפון שלי. 10 שיחות שלא נענו ממייגן , 6 מלילי ו7 מקים. כיביתי את הטלפון. אסביר להן הכל אחכ.
הן יבינו.

הארי ואני נסענו . כשהכוכבים מעל ראשינו וכל העולם לפנינו, הסתכלתי עליו. ירד לו דם.

״הארי״ אמרתי.
״כן?״
״אתה מדמם.״
הוא ניגב את הדם בידו והמשיך לנסוע.
״לא הארי אתה צריך טיפול. אולי אפילו תפרים״
״אני בסדר, הכל בסדר.״
הוא שם את ידו על הרגל שלי הסתכל עליי וחייך
שוב פעם החיוך הזה. החיוך התמים הזה שיכול לכבוש את כולם בשניה.
״לא הארי אני רצינית, אני לא יכולה להיות הגורם לזה שתשאר לך צלקת״
״אמה״ גיחך
״מה?״
״את סומכת עליי?
הנהנתי.
״יופי. אני בסדר. עכשיו שבי , כמעט הגענו.״
״לאן?״
ככ הרבה שאלות, שבי בשקט כבר ! שנינו צחקנו.

הסתכלתי דרך חלון המכונית על הכוכבים, זה מצחיק כי הם ניראים אותו הדבר בכל יום אבל אנחנו משתנים.

״הגענו.״
״איפה אנחנו?״
הסתכלתי, זו הייתה פסגה של הר, היה שם המון דשא וצמחים, אני אוהבת את הטבע.

הארי הסתכל עליי וחייך.
״בואי״ אמר.
נשכבנו על הדשא . סובבתי את ראשי אליו ושאלתי אותו: ״למה הבאת אותי לכאן?״
הוא ענה:״ אני לא יודע. אני אף פעם לא הבאתי אף אחד לכאן. זה המקום שאני בא אחרי שאני מרגיש שעשיתי משהו נורא או שרבתי פיצוץ עם מישהו.״
הסתכלתי בחזרה אל השמיים. הארי שם את ידו בידי. ונירדמנו תחת כיפת השמיים.