הארי סטיילס

החיים לא כמו שאנחנו מכירים

*כעבור 3 חודשים*
השעון המעורר צילצל פתאום באמצע חלום מוכר והעיר אותי משינה עמוקה מידיי. כמעט שמונה. ידעתי שאני צריכה לכבות את
הפרק מוקדם יותר אתמול בלילה. התארגנתי בשיא המהירות ונסעתי לבית ספר.
זה היה תום, החבר שלי שהתקשר אליי. לא השעון המעורר. החזרתי אליו צילצול.
״בוקר טוב יפה, או שכדאי שאגיד כבר צהריים?״ אמר בנימה מתנשאת
״אני יודעת, אני יודעת. תצחק קדימה, ידעת שזה יגיע״ השבתי בציניות נדרשת
״זאת כבר הפעם השלישית החודש, ניצחתי בהתערבות, את חייבת לי.״ קרא בקול יוקרתי ורשמי.
״אואה, אני שומעת מילים קשות. איחרתי רק פעמיים ככה שטכנית. אתה עדיין לוזר. הפעם ההיא שאיחרתי בגללך לא נחשבת.״ הצדקתי את עצמי.
הוא צחק ויכולתי לראות את ההבעת פנים שלו בקווי הדמיון שלי. הסמקתי. ״יאללה בואי, משעמם פה.״ הוא אמר. ״עשר דקות אני שם.״ ״שמענו אותך.״ והשיחה נגמרה. 
הפעמון של השעה השנייה עוד לא צילצל כשהגעתי לבית ספר, ככה שהיו לי כמה דקות להעביר עד השיעור הבא אחרי שהשיעור שפספסתי. הלכתי ללוקר שלי וגיליתי שם ורד אדום בוהק ופתק שעליו רשום ״פרום?״ . שיט, נשף החורף מתקרב. כמה שאני שונאת אירועים רומנטיים ורשמיים שכאלו. שכחתי מזה לגמריי. הסתובבתי לכיוון הכיתה הבאה. ותום עמד שם, עם עיניים נוצצות וחיוך טיפשי. חייכתי את אותו החיוך. והתקדמנו מהר מיידיי אחד לכיוון השני עד שמצאנו את עצמנו שרועים בזרועות האחר. ״אז.. פרום?״ שאל . צחקתי, ״יודע מה תן לי לחשוב על זה אדוני. אני פשןט מאוד מבוקשת באזור.״ הוא גיחך ונצמד אליי. השתחרר מפניי והוציא מהכיס שרשרת עם תליון לב, ושעון קטן בתוכו. ״זה כדי שתמיד תנצחי בהתערבויות שלנו״. מתוק כל כך. אני שמחה שיש לי את תום. הוא החבר המושלם. המשכנו להתנשק ובלי לשים לב השעה השנייה הגיעה. הוא ענד לי את השרשרת. ושם את ידו על כתפיי בהליכה לכיוון המושבים שלנו. ״זוג יונים״ מייגן צחקה עליינו. ״גאים״ תום השיב. קרצתי למייגן קריצה של קנאית. קולות אנחה נשמעו מלילי וקים. ומשהו בחיים הסתמיים האלו נראים לי מושלמים.
מר לוין התחיל בשיעור גיאומטריה והמבט שלי לא יכל לרדת מתום. הלב שלי מרגיש שלם, הכל נראה פתאום..
נכון.
שקעתי בשיעור וחלמתי מידיי פעם. הסתכלתי על עץ האורן הגדול מהחלון. ופתאום. פתאום נשמעה צעקה.
״אדון סטיילס, מה אתה עושה?״ מר לוין הסתכל לכיוון הדלת ואמר בנימה חריפה. ״אתה מכיר את נהלי בית הספר, לאחר איחור של עשר דקות משמעות הדבר הוא חיסור, לכן אתה לא יכול להכנס לשיעור שלי. לך למנהלת.״
הארי הסתובב והלך. זו הפעם הראשונה שראיתי אותו בחודשיים האחרונים.
הייתי בטוחה שהוא.. לא יודעת. שכחתי מלחשוב עליו, שכחתי ממנו. כלומר כמעט.
אני הייתי כמעט שם.
למה הוא היה חייב לחזור? הוא אפילו לא הסתכל עליי.
למה הוא לא הסתכל עליי?
לא משנה. לי יש את תום. שילך להזדיין. אני לא יכולה ליפול שוב.
אני לא אפול שוב.