Young Royals L.S

Chapter 4

הגיע הערב וכבר החשיך בחוץ, הארי ישב בחדרו ורק הלדים האדומים דלקו בחדרו.

הארי חשב המון, הוא לא ידע מה לעשות. הוא לא ידע אם כדאי לו לעשות את מה שהוא רוצה לעשות.

הוא לא ידע אם הוא אמור בכלל להתעניין בו, כי הם לא כל כך מכירים. הוא רוצה שאני אתעניין בו בכלל?

לבסוף הארי החליט לשלוח לו הודעה.

הארי: היי. למה אתה לא בא היום לאימון? -

הוא שלח את ההודעה וישר זרק את הטלפון מידו, תפס בעט והתחיל לשחק בו, גירד בראשו בלחץ. הוא לגמרי הרגיש את הלחץ ממלאה את כולו.

הוא שיחק בעט בידו, פתח וסגר את העט שוב ושוב. עד שסוף סוף נשמע צליל של הודעה.

לואי: יש משחק של ידידה. הבטחתי לבוא -

לואי: אתה יכול להצטרף אם יש לך אומץ :) -

הארי: אוגוסט יתחרפן אם אבריז. -

לואי: הבנתי, אתה מפחד.☺️ -

חיוך עלה על פניו של הארי, הוא אהב את הדרך שבא הוא עונה לו. היא גורמת להתעניין בו יותר.

״הפחדת אותי, לעזאזל.״ צעק הארי כשאוגוסט נכנס לחדר.

״אתה בא?״ שאל אוגוסט.

״שיט... נראה לי שאני לא יכול. אני לא מרגיש טוב.״ תירץ הארי.

״להביא לך משהו?״ שאל ישר.

״לא, תודה. זה בסדר. פשוט אלך לישון מוקדם. אני לא רוצה להדביק אף אחד, כואב לי הגרון.״

אמר הארי ובלע את רוקו עם פנים חמוצות, להראות כאילו כואב לו.

״אני לא יכול לצרף אותך לנבחרת סתם ככה.״

״אני יודע.״

״תנוח. כשתרגיש טוב יותר, תחזור לרוח הלחימה.״ וויתר לו אוגוסט הפעם.

אוגוסט סוף סוף עזב את חדרו, הארי ישר נכנס לטלפון והתחיל להקליד.

הוא התחיל להקליד את המילה ׳אני...׳ אך לא ידע איך להמשיך.

הוא מחק הכל והשעין את ראשו לאחור ביאוש, כשהחזיר את ראשו עצם את עיניו כדי להירגע ולהבין מה לרשום.

הוא מצא את ההודעה המושלמת לצורת דיבור שלו.

הארי: אני אגיע. -

(-וואו כמה זמן לחשוב על שתי מילים. מקסים, כפיים👏🏻)