רוקפורד עקוב בדם בסודות אפלים Rockford bloody dark secrets כבשתי אותך עונה 3

פרק 9: i hate you

•מידד P.O.V•
עמדתי מול המראה לבוש בחולצה שחורה וג׳ינסים כהים ומעיל עור שחור. על ידי הימינית היה שעון רולקס זהוב. הבטתי בעצמי במראה נאה בדיוק כמו שתמיד הייתי. הבטתי באדישות במראה על שיערי השתני עם מריאנס ארוך היה פרוע. הבטתי בעיניי הכחולות בהירות כמו של אבי. לבשתי מגפיים צבאיות ויצאתי אל מסדרון כשכל המבטים עליי. יצאתי אל הלוקרים חולף על פני כולם הבנות הלכו אחרי מנסות להשיג את תשומת ליבי. התחלתי ללמוד כאן כבר לפני שנה הייתי כאן במרכז העניינים מהרגע הראשון שדרכה רגלי כאן.
"היא מתקרבת!" שמעתי קולות מלמולים כשראיתי את דמותה צועדת במסדרון. עיניה האפורות היו קרירות יותר מהפעם האחרונה שראיתי אותה בארץ. שיערה החום רוסו נצבע לבלונד פלטינה היא לבשה היום מכנסונים לבנים וטופ לבן ממשי ומעל בלייזר לבן ממשי. היא נראתה יפיפייה מישהו עוד עלול היה לחשוב שהבחורה הזו מלאכית. היא היתה רדודה וכל מה שתיעבתי. היא צעדה עם נעלי עקב גבוהים שקופים בטוחה בעצמה מוקפת בדבילים שמעריצים אותה. והיו אלה שחששו מפניה ביום הראשון היא שברה את היד לאחד הגברים בשכבה. סגרתי את הלוקר באדישות צועד לכיוון כיתת הביולוגיה עד שהרגשתי מספריים חדות עפות לכיווני הספקתי באינסטינקט שפיתחתי לתת להם לנחות כמה סנטים על קיר.
"הי אתה!" שמעתי את קולה קורא לי בחדות. הסתובבתי אליה במבט אדיש מביט בעיניה האפורות הקרות.
"מה?" שאלתי בקור שכולם נרתעו ממנו. היא התקדמה אליי נעמדת מולי הריח שלה מילא אותי בריח של פריחה עדינה מתוקה.
"אני עומדת להרוג אותך!" היא אמרה בקול קפוא. חייכתי חיוך סרקסטי.
"את?" שאלתי בלגלוג. "ילדה את לא גדלת מספיק זוזי לי מהדרך לפני שאני אחסל אותך כמו זבוב." אמרתי לה בחדות באיום. "כאן זה המגרש שלי את בתוך הבית שלי את כלום כאן." אמרתי מתקרב אליה בחדות. "ארצה בלי לנקוף אצבע אשמיד אותך אל תשחקי איתי." אמרתי לה בבוז. "דעי את מקומך חוה ראשונה." קראתי לה בלגלוג עוזב אותה מאחורי.
כשכל המסדרון געש מהשיחה שלי איתה. כאן היא תדע את מקומה היא כלום נגמרו ימי השליטה שלה. כאן יהיה סופה. צעדתי בטוח בעצמי נכנס לכיתה.
"בוקר טוב מידד." סרינה אמרה לי בחיוך מפלרטט שלה עיניה היו כחולות שיערה היה בצבע חום. היא היתה בחורה נאה וחכמה בכיתה.
"בוקר טוב סרינה." עניתי לה בנימוס קר אף על פי שלא הייתי האדם הכי מנומס הייתי גס ביותר. חגגתי במסיבות במועדונים אבל ברגע שהגעתי לכאן השקעתי גם בלימודים. אבל חגיגות אף פעם לא נטשתי.
"תראו מי הגיע לכיתה." שמעתי את קולו של דרק. הוא היה לבוש בחולצה לבנה המכופתרת שלו ושיערו היה שחור עורו היה לבנבן שיערו היה פרוע. הוא לבש מכנס מחויט והיה בעל מועדון הדם. "הישראלי הביא איתו עוד ישראלית למועדון שלנו בלי שאישרתי?" הוא שאל בחדות הוא רצה מועדון טהור מזרים. מטרתו שהחדר הזה יהיה מלא רק בבריטים.
"בוקר טוב גם לך," עניתי בחיוך מסוכן שלי. "אתה באמת חושב שתוכל מולי אחרי הפעם האחרונה כשזיינתי אותך מול כולם פה אני לא חייב את האישור שלך כאן." אמרתי באיום בקולי הנמוך.
"אתה חושב שאתה מפחיד אותי תעיף את הישראלית שהבאת איתך." הוא אמר בזעם.
"מדברים אליי?" שמעתי קול נשי וחד נכנס ראיתי את עיניו מביטות בה בקור.
"מי את בכלל?" הוא שאל בקור. "מה את בכלל מתערבת?" הוא שאל בחדות.
"אני? אותה הישראלית שדיברת אליה שדבר ראשון הוא לא הביא אותי באתי לכאן לבד." היא ענתה בקולה הקר והזחוח. "יש לך בעיה?" היא שאלה אותו בעזות נעמדת מולו.
"איך זונה כמוך התקבלה לכאן?" הוא שאל בקור.
"א. אמא שלך זונה ומוצצת. ב. אני התקבלתי כי אני כישרון מהלך יותר ממך וכל האידיוטים בכיתה הזו. וג. מי אתה שאני אתן בפניך דין וחשבון חתיכת כלב מזדיין זו לא הכיתה של אמא שלך המוצצת זה בית ספר פרטי שכל אחד יכול ללמוד בו." היא אמרה בביטחון כזה שגרם לו להרבה זעם.
לפני שהוא הספיק להשיב נשמע צלצול המורה נכנס לכיתה. היא התיישבה ליד ג׳ייקוב בחור עם שיער חום ועיניי שקד. כולם הביטו בה במבטים קפואים וזועמים התיישבתי מקדימה ליד אורסולה נערה ג׳ינג׳ית עם עיניים ירקרקות היא היתה בת זוגתו של דרק. ישבתי בכיתה לומד קראתי את מאמרים מוכן לשיעור. אחרי שהשיעור נגמר קמתי באדישות מתכוון לצאת מהכיתה.
"את חושבת שמקומך איתנו מי את ישראלית זרה!" שמעתי את קולה של אורסולה היא דחפה אותה בפראות.
"הי את עם מי את חושבת שאת מתעסקת?" היא שאלה באיום מעקמת את מפרקה מאיימת לשבור אותו. שמעתי רעש חזק של התרסקות ראיתי את זוהר על הרצפה.
"את לא תאיימי על חברה שלי חתיכת פח אשפה." הוא אמר בבוז כשהם מתקרבים אליה כמו אל טרף. "ועל המילים המלוכלכות שלך את עומדת לשלם." ראיתי אותו מניף אגרוף לפני שהוא הספיק לפגוע בה בעטתי בו בפראות מעיף אותו לקצה השני של הכיתה.
"מה אתה עושה לעזאזל?" שמעתי את קולו של ג׳ייקוב. "למה אתה מהגן על הכלבה הזו?" הוא שאל בזעם מזועזע.
"הרגל שלי היתה תפוסה וגם ככה רציתי לפנות את הזבל." אמרתי באדישות.
"למה אתה מהגן על הזונה הזו?" סרינה שאלה בכעס.
"זה כבר לא עניינך." אמרתי לה בקור מתקרב אל הבן זונה הזה דרק.
"ואתה עוד פעם אחת תעז לגעת בה אני אזיין אותך מכות." אמרתי לו באיום. "הבנת אותי?" שאלתי בחדות שובר לו את היד. התקדמתי אליה ראיתי אותה נלחמת לקום ראיתי את רגלה מדממת. התקרבתי רוכן אליה מרים אותה באדישות כשכל המבטים המומים אלינו.
"אתה צבוע אף פעם לא הגנת על אף אחת שהיתה כאן לפניה מידד ערוד." סרינה אמרה בחדות מבטאת את שמי. ראיתי את עיניה מביטות בי בתימהון כאשר שמעה את שמי. צעדתי איתה במסדרון אדיש לדבריה של סרינה לוקח אותה אל המרפאה.
"אתה מידד ערוד הבן של דודה גל ודוד מור שטס ללמוד בחו״ל?" היא שאלה מופתעת. נכנסתי איתה לחדר האחות כשכל המסדרון הולך אחרינו לחדר האחות.
"איפה נפצעת עוד?" שאלתי אותה מתחיל לחטא את הפצע שלה על הרגל.
"זה באמת אתה?" היא שאלה אותי מתעלמת משאלתי.
"כן, אל תשמחי שהגנתי עלייך כאן זה לא בגללך עשיתי את זה בגלל ההורים שלך." אמרתי לה שתבין את מקומה.
"לא היית צריך אני יכולה להגן על עצמי לבד." היא אמרה בטוחה בעצמה.
"אם כך שיהיה לך בהצלחה." אמרתי לה מתחיל לטפל בפצע שלה חובש את רגלה.
"תודה בכל אופן." היא אמרה לי.
"מעכשיו אני מקווה שפחות נתקל תשמרי ממני מרחק." אמרתי לה קם ומשאיר אותה לבד במרפאה לאחר שחבשתי את רגלה. לא רוצה אותה לידי.