רוקפורד עקוב בדם בסודות אפלים Rockford bloody dark secrets כבשתי אותך עונה 3

פרק 33: משחק מלוכלך ואמת אכזרית חלק א׳

"כשהדמעות של האדם מתייבשות, הוא הופך לשד, מפלצת מעוררת רחמים, הוא מאבד את עצמו ומתייבש יחד עם הדמעות שלו, אז תצחק, תן לי לשמוע את הצחוק שלך, כל כך מוכר לו ומתנשא."
(Hellsing Ultimate OVA 9)

•אביגיל P.O.V•
השמש החיוורת של שמי לונדון חדרה מבעד לחלון מאירה את החדר באורה האפרפר. עיני היו כבדות כאילו הניחו אליהם את כל המשקל שבעולם, לא הייתי מסוגלת לפקוח את עיניי. הרגשתי שאני שוכבת על משהו נוקשה, שמעתי פעימות לב חזקות הולמות באוזניי בפראות. ידיים גדולות עטפו אותי בחום, עיניי היו עצומות, הרגשתי שאני עדיין צוללת בתוך האפלה. פחדתי לפקוח את עיניי ולגלות שהכל חלום. ראשי הסתחרר כשהזיכרונות במוחי מהדהדים מיום האתמול. הרגשתי את אותו הכאב תופס שוב מקום בחזהי. הרגשתי שכל נשימה כואבת לי, הרגשתי יד חזקה אוחזת בליבי ומוחצת אותו. גופי רעד, הרגשתי שקר לי, לא רציתי עוד לנשום, רציתי שהכאב הזה ייעלם. פתאום הרגשתי זוג הידיים שאחזו בי קרוב לגוף גברי מלטפות את שיערי, מצמידות את גופי יותר חזק. פחדתי לפקוח את עיניי, חששתי שזו אשליה. פקחתי את עיניי בקושי, פוגשת בזוג עיניים יפיפיות בצבע חום דבש. הבטתי בפניו היפות והחיוורות בכאב. הוא הביט בי בעיניו הנוקשות, לא היה בהן כל חום. נצמדתי לגופו יותר, אוהבת את הריח שלו, אוהבת הכל בו.
"אביגיל..." שמעתי את קולו המוכר של מתנאל מבטא את שמי בקרירות.
"חשבתי שאתה חלום." לחשתי בקול צרוד. "חשבתי שאיבדתי אותך, בבקשה תגיד לי שאתה לא חלום, מתנאל." לחשתי לו בכאב.
"עדיין אין לי כל עניין בך, אמרתי לך כבר אני שונא לחזור על עצמי." הוא השיב לי בקרירות. "אל תתבלבלי, אין בנינו כלום יותר." הוא אמר בקרירות.
"למה אתה כאן אם כך?" שאלתי בקול צרוד. "למה באת והצלת אותי אם איבדתי אותך?" שאלתי אותו בכעס כשהדמעות נושרות מעיניי. "לא היית צריך לעשות כלום, היית צריך להשאיר אותי שם!" אמרתי בכעס ובכאב, מביטה בפניו היפות שכל כך אהבתי. הבטתי בעיניו היפות בצבע חום דבש, הן היו קפואות, כהות יותר, הן הביטו בי בבוז. שיערו החום כהה היה קצר וסתור, פניו היו בהירות לבנות, אפו ישר. הוא לבש עכשיו חולצה עם סמל של ארמני לבנה וג'ינסים אפורים עם קרעים, הוא לבש ז'קט טרנינג. הבטתי בפניו הנאות והקרות.
"מה חשבת, שאתן לך למות שם? אני רוצה שכל רגע בחייך את תזכרי מה איבדת." הוא אמר בקול נמוך וקר כל כך. הסתכלתי בעיניו הקפואות, ללא רחמים. "אבל למה הצלת אותי?" שאלתי בבלבול.
"כי אני רוצה לראות אותך סובלת," הוא ענה באכזריות. "את תשלמי על מה שעשית לי." הרגשתי את ליבי נשבר לרסיסים. קמתי ממנו כשהדמעות נושרות מעיניי קמתי בקושי מסוגלת לעמוד. התקדמתי ברגליים רועדות אל היציאה אבל ידיו משכו אותי אליו. "את תצטערי כל רגע על מה שעשית לי." הוא אמר בחדות אוחז בפניי מכריח אותי להביט בו.
"אני יודעת שפגעתי בך מתנאל, אבל בבקשה תנסה לסלוח לי..." התחננתי בפניו.
"אני לעולם לא אסלח לך!" הוא צעק דוחף אותי כך שראשי התנגש בקיר בכאב פניו היפות הביטו בי באכזריות. "את ניצלת אותי, השתמשת בי! את כבר שכחת אביגיל?" הוא שאל אותי בקולו הנמוך והקר רגלי פקו עיניו היפות החומות דבש הביטו בי בקור מבטו היה אינטנסיבי מאוד הוא שחרר את אחיזתו בי מתכוון ללכת. ניסיתי לגשת אליו שוב אבל הוא הדף אותי בזעם. "אל תיגעי בי!" הוא צרח.
הסתכלתי עליו, חיוך עצוב על פניי. "אתה שונא אותי כל כך". החנקתי יבבה. "קיבלת את הנקמה שלך, מתן. יופי בשבילך, קיבלת את מה שרצית". אמרתי בחיוך קטן כשאני בוכה לא מסוגלת לשלוט בעצמי. התמוטטתי על הרצפה, בוכה. מתנאל הסתכל עליי מלמעלה בבוז ובכעס עז.
"תזכרי זאת היטב - לעולם לא אוכל לסלוח לך," הוא אמר בקרירות ויצא מהחדר, משאיר אותי שבורה ונואשת.