שלושה חודשים מאוחר יותר
•כללית P.O.V•
זה היה לילה שחור אור הירח לא האיר באורו את השמיים. לא היה אף כוכב בשמיים. הרוח הקרירה נשבה בין העצים שחלקם היו עירומים מכל עלה. בחוץ שררה דממה לרגעים ספורים עד שקולות הרעמים נשמעו בעוצמה מאירים את השמיים הריקים הברק נשמע שנית והחל לרדת גשם חזק ופתיתים לבנים החלו ליפול מהשמיים הכהים. זה היה חודש דצמבר כולם היו בתוך אולם הנשפים הלילה. נשף החורף השנתי התחיל כבר מזמן. כשפתאום נשמע קול חבטה חזק. קולה של צרחה נשית נשמע בחוזקה כשהדמות הנשית נופלת מהגג אל תוך המזרקה הישר אל ידיו של פסל של מלאך לבן ענקי כשידיו מושטות קדימה. החבטה היתה אדירה כולם יצאו מתוך אולם הנשפים רצים לראות מה מקור הרעש. רואים דמות נשית שוכבת מדממת מהראש בכל גופה עיניה עצומות וגופה גוסס. פניה לבנות ועורה חיוור כסיד שפתיה שהיו בעבר אדמדמות כחולות מרוב הקור. על גופה שמלת נשף יפיפייה כולה מכוסה בדמה. השלג היכה נופל על פני האדמה הדמויות הביטו מזועזעים בדמות הנערה ששכבה גוססת. המזרקה התמלאה בדמה של הנערה הפך להיות אדום כך גם הפסל התמלא בדמה. צרחות נשמעו מכל עבר של חברותיה שהביטו בה בוכות בצער.
"תזמינו אמבולנס מהר!" צעק מישהו המנהלת עמדה מזועזעת למראה דמותה של הנערה הגוססת. היא רעדה מהמחזה המזעזע שהתרחש לנגד עיניה.
"היא התאבדה?" נשמעו לחשושים מסביב. "מה קרה כאן?" נשמעו עוד שאלות.
******
צליל של אמבולנס נשמע כאשר פינו את הנערה אל בית החולים. חבריה המזועזעים הביטו אחד בשנייה מנסים להבין את פשר מעשיה בלילה זה. הפרמדיק חיבר את הנערה למכשירי אחייה מנסה להציל את הנערה האומללה ששכבה כמעט ללא רוח חיים. "לייצב מהר סעו לבית חולים!" הוא הכריז צועק על נהג האמבולנס. כשהם תוך רבע שעה היו בבית חולים לוקחים אותה לחדר הניתוחים.
חבריה נסעו ברכב מקביל לבית החולים כולם שקטים מביטים במבטים ריקים אל הכביש אף אחד לא אומר מילה. כל הדרך שררה שתיקה בתוך הרכב. החבורה שהיתה תמיד עליזה קפאה בין רגע חושבים על שלושת החודשים האחרונים שעברו. הוא ישב ביניהם אותו הנער שהיה מוכן למות אז כאשר רצחה את נפשו. הוא היה ריק ומנותק מהכל כמו כולם סביבו יודעים את טבעה.
"מה אנחנו עומדים לעשות עכשיו?" קול שקט שאל שובר את הדממה.
"צריך ליצור קשר עם ההורים איך הגיד להם שהיא גוססת עכשיו?" יגל שאל מנותק מרגש.
"למה היא עשתה את זה?" אביגיל שאלה רועדת. "תסתכלו למה גרמתם לה אתם רצחתם אותה." אביגיל קראה בזעם לעבר חבריה.
"איפה את היית את הרי היית חברה שלה? איך את לא יודעת שהיא עומדת להתאבד?" אורטל שאלה את אביגיל בחדות. "מי היה מאמין שהיא כזו חלשה שהיא מוכנה היתה להתאבד." אורטל אמרה לא מאמינה.
"תסתמי את הפה המזוין שלך!" אביגיל צעקה בזמן שספיר ישבה מכווצת מזועזעת מהמראה שראתה.
"איך את מסוגלת להיות אכזרית גם עכשיו אחרי מה שקרה לה." ספיר אמרה לאורטל בקול רועד. "חברה שלנו גוססת בבית חולים ואף אחד ממכם שיושב ברכב הזה לא חושב לרגע שהיא עלולה למות." ספיר אמרה. "אף אחד ממכם לא מרגיש אפילו צער." היא אמרה מביטה בכולם. "מי אתם? אתם מפלצות היא גוססת נלחמת על החיים שלה ואתם רבים." היא שאלה בקול רועד כשדמעות זולגות מעיניה.
הדממה נפלה פעם נוספת ברכב כולם ידעו שהיא צודקת. אחרי רבע שעה הרכב עצר בבית חולים כולם צעדו במסדרון כאחד אל כיוון חדר ההמתנה. יגל התקשר אל הוריו מספר את הנסיבות שקרו הוריו עלו על המטוס הראשון לכיוון לונדון. הוא צעד במסדרון כאחוז בטירוף בחדר ההמתנה. מידד עמד בשקט לא אומר מילה הוא חשב על כל שלושה חודשים האחרונים שעברו מבטו היה קר. כולם עמדו מביטים בחדר ממתינים לדעת המנהלת עמדה שם מביטה בילדים. עיניה הביטו בחשד בכולם כאשר ראתה את המבטים האדישים. האם באמת הבת של לירז ניסתה להתאבד? הבחורה דומה באופן מטורף לאביה ולאמה היא נראית חזקה. היא ניסתה להרכיב את החלקים במוחה. ׳מה שמוזר לא ראיתי את אח שלה כל אותה התקופה מלבד שתי הבנות האלה. היא הביטה בילדים האלה מישהו ניסה להרוג אותה. היא ידועה כבחורה חזקה היא כל אותה העת היתה אכזרית כלפי כל מי שניסה לפגוע בה. בשיעורים היא היתה מופרעת אבל היתה הכי חכמה עם הציונים הכי גבוהים. היא קיבלה את כל הכישרונות מאביה ומאמה. היא התברכה ביופי מיוחד שכל בית הספר דיבר עליו. היא חשבה כשהיא עומדת שעות בתוך בית חולים. צריך להעמיק ולחקור את העניין. השעות חלפו הניתוח נמשך לו כולם ישבו מותשים כשפתאום דמויות רצו אל כיוון בית החולים הרבה זוגות רגליים. הלנה זיהתה את הדמויות שעמדו לידה הם עדיין היו יחד כמו אז בימים אחרים. תימור בוג׳אנו עמדה ליד לירז אטיאס כשהיא מחבקת אותה ומצידה גל עמדה. כשעדי עומד עם מבט רציני על פניו.
"הרבה זמן עבר מאז שהתראנו אני מצטערת על הנסיבות אני מבטיחה לחקור באופן אישי את העניין." הלנה אמרה בקול שקט.
"איפה הבת שלי?" לירז שאלה בעיניים נוצצות מדמעות.
"היא בחדר ניתוח בואי תשבי את נראית חיוורת." הלנה התקרבה אליה מביאה לה כיסא. תימור חיבקה את לירז בזמן שהיא בוכה. גל התקדמה אל כיוון חדר ניתוחים.
"לאן את הולכת?" הלנה שאלה אותה בחוסר הבנה.
"אני פרופסורית הוזמנתי לניתוח." גל אמרה מסבירה היא נכנסה לחדר ניתוח מנתחת אותה. היא נפגעה קשה מהנפילה שחוותה מהגג מצבה היה קשה. החברים שלה ישבו במבטים קפואים שקטים כל אחד במחשבותיו יגל עמד כשמבט ריק על פניו היה לו קשה להיות פה. גם לחבריו אחרי מה שזוהר עשתה להם היא התנהגה כמו כלבה אליהם. יגל התקשה לנשום הוא ידע שהינה היא פה נלחמת על חייה ויכול להיות— לא היא לא יכולה הוא חשב לעצמו. היא חייבת לחיות היא אחותו הקטנה הוא לא יכול לאבד אותה עכשיו. יגל התקדם לוקח ספר תהילים מתפלל שאלוקים לא ייקח אותה לא עכשיו. שיימחל לה על כל מה שהיא עשתה רק שתחייה. הוא היה עצבני מתוסכל איך הוא לא שם אליה עין. למה לא עשיתי את מה שההורים ביקשו? למה לא בדקתי מה קורה איתה בתקופה האחרונה? מאז שעזבנו את ישראל אף פעם אחת לא התעניינתי בה. הוא חשב בתסכול קובר את פניו בידיו לא מאמין שנתן לה לעשות את זה.
"יגל אתה לא אשם." אביגיל חיבקה אותו בוכה היא רעדה לא מסוגלת בעצמה לעמוד הם עמדו מחובקים.
"היא תמיד היתה מטורפת אתמול רק דיברתי איתה ראיתי שהיא לא בסדר בתקופה האחרונה היא לא נתנה לי להתקרב אליה." היא אמרה בוכה. "זוהר חזקה היא תחייה היא לא תעזוב בלי קרב." אביגיל אמרה מכניסה בו אמונה.
"את צודקת היא תחייה היא תהיה בסדר." הוא אמר מחבק אותה חזק. כולם ישבו במסדרון כל החברים ומשפחה במסדרון שעות ממתינים. איטן ישב ליד עדי אטיאס ודיבר איתו על משהו מנסה להסיח את דעתו. ומידד ישב ליד לירז מנסה לנחם אותה.
"איך אמרת שהשם משפחה שלך?" אבא שאל אותו.
"לוין, עדי אבא שלי גם למד באנגלייה הוא אמר שיש מן מסורת כזאת ללמוד שם." הוא אמר לו בביטחון. עדי הביט בו בוחן אותו כאילו לראשונה רואה אותו.
"איפה הוא למד?" עדי שאל אותו.
"גם ברוקפורד." הוא השיב ברוגע.
"גם אני למדתי ברוקפורד." עדי ענה לו. "איך קוראים לאבא שלך?" הוא שאל אותו.
לפני שהוא הספיק לענות גל יצאה מחדר ניתוח.
"גל מה מצבה?" עדי שאל אותה רציני. עיניה של גל היו אדומות.
"אני מצטערת עשיתי הכל בשביל להציל אותה." היא אמרה מתחילה לבכות.
"לא." לירז לחשה. "לא!" היא צרחה בוכה את נשמתה. יגל עמד קפוא לא מסוגל לנשום. "לא!! היא לא יכולה למות לא!! אלוקים לא יכול לעמיד אותי בניסיון הזה!!" לירז צרחה את נשמתה נשברת. "אל תקח את הבת שלי אלוקים." היא דחפה את כולם רצה אל חדר ניתוח כשכולם רצים אחריה לירז חיבקה את גופה הדומם של זוהר שהיה קר. כשהיא בוכה את נשמתה. "תלחמי את חייבת לחיות את לא יכולה למות לי אחרי כל מה שעברתי איתך." לירז נישקה את פניה הפצועות הדוממות של זוהר. "את הזוהר שלי את היית האור שלי באפלה. את לא יכולה לעזוב זוהר." לירז בכתה כשיגל נשבר למראה שלה הוא התקרב בהיסוס אל גופה הדוממת של זוהר עם עדי מחבקים את זוהר. את גופה הקר שהיה עדיין מחובר למכונה שהשמיע רק צליל המוות.
"כבר לילה עכשיו, קשה לי לישון לחלוני הגיעה פתאום ילדה קטנה, עם חיוך ביישני." הוא עמד בחדר בין כל האנשים מביט בדמותה הדוממת. "אולי זו את, שנגעת ביגוני הלילה לך כתבתי שאני." עיניו היו כבויות הוא נזכר במי שהיא היתה כשפגש אותה לראשונה. "כבר לא פוחד, מהגשמים. כבר לא נירטב, מהפחדים בוכה ושר, את השירים שאת אהבת. כבר לא אוסף, את השברים כבר לא שובר ,את הכלים כבר לא נשבר, מהמילים שאת אמרת." הוא נזכר ביום שהוא ניסה לסיים את חייו כאשר שברה אותו לרסיסים. "ולא מנגן, מביט בשעון לא מחפש ישנים בארון. רק הד צחוקך, הנוגה עוד נשאר אך את לא כאן, רק אני והבדידות הלילה לא כתבנו שיר נסתר." הוא נזכר בצחוקה שגרם לו לשמחה כשראה אותה לראשונה. "כבר לא פוחד, מהגשמים כבר לא נירטב, מהפחדים בוכה ושר, את השירים שאת אהבת כבר לא אוסף, את השברים כבר לא שובר ,את הכלים כבר לא נשבר, מהמילים שאת אמרת." לנגד עיניו חלפו אותם רגעים שבהם נשמע קול חבטה והיא שכבה דוממת בתוך ידיו של המלאך. "איך את אחרת ומאושרת בוודאי את לא נרדמת אולי." עכשיו היא שכבה חיוורת ומתה. "כבר לא פוחד, מהגשמים כבר לא נירטב, מהפחדים בוכה ושר, את השירים שאת אהבת כבר לא." היא כבר לא תוכל לחייך היא כבר לא תהיה מאושרת היא מתה במדינה זרה בודדה.
YOU ARE READING
רוקפורד עקוב בדם בסודות אפלים Rockford bloody dark secrets כבשתי אותך עונה 3
Roman d'amourצעדתי במסדרון עצבנית עד שהתנגשתי במשהו עפתי אחורה עד שהרגשתי זוג זרועות חסונות תופסות אותי. לפני שנפלתי ידיים שריריות החזיקו בי כשאני פוגשת בזוג עיניים יפות בצבע תכלת ושיער יפיפה הוא לבש מכנסיים שחורים וחולצה שחורה של פראדה וחלוק מעבדה. פניו היו יפי...
