רעש המנוע ניפץ את דממת הביצה המורעלת, אפופת הערפל הסמיך וצחנת הריקבון. ציפורים נפחדות עזבו את קיניהם וחגו אומללות באוויר כשהמטוס הקטן דאה במאמץ עיקש, עשן שחור סמיך עולה ממנועו ומתערבב בערפל. המטוס קרטע באוויר, רועד ושברירי, ובקול נפץ עז צנח אל בין ענפי העץ הענק שהיתמר ביחידות גאוותנית ממימי הביצה, מרסק את ענפיו, נופל ונמעך בקול צוויחת מתכת מעונה, ולבסוף נותר תלוי על פני המים, אחוז בין ענפים שבורים כפופים ומעוקלים.
הד ההתרסקות פג והשקט החולני חזר לשלוט על פני המים השחורים. הציפורים חזרו לקיניהם בינות לשיחים הנמוכים שצמחו פה ושם מתוך המים, מביטות בחשש אל המטוס הקטן התלוי על בלימה בין ענפי העץ. הערפל הכבד חזר והתגבש סביב ואור השמש שלרגע שזף את המים נעלם שוב.
טום התעורר מעלפונו כדי לגלות שרגלו שבורה ומרוסקת וכיסא מתכת מעוקם ומקופל לוכד אותו ומונע ממנו ליפול אל המים הכהים, הניבטים חמישה מטרים מתחתיו דרך החור הגדול ברצפת המטוס. הכאב היה בלתי נסבל והוא כמעט איבד את ההכרה שוב, אבל הפחד מפני הנפילה גבר על הכאב והוא ניסה למשוך את עצמו ולהשתחרר מלפיתת הכיסא. הוא שמע אנחות כאב מאחוריו. זה היה האסיר לשעבר. כולם הקפידו להסתיר את זהותם האמיתית, אבל הבחור הענק, הקירח והמקועקע נראה כמו קריקטורה של אסיר לשעבר ולא טרח להכחיש זאת כשטום התעניין ושאל ברגע של סקרנות. הבחורה הצעירה השמיעה נאקות כאב מחלקו האחורי של המטוס.
"אל תזוזי" צעק טום כשתנועותיה הנפחדות גרמו למטוס הזעיר להיטלטל ולרטוט, "המטוס ייפול וזה יהיה הסוף שלנו".
הבחורה קיללה נמרצות אבל קפאה במקומה. טום משך את עצמו בזהירות, גורר את רגלו המרוסקת והתרחק מהקרע הענק ברצפה, בוחן בזהירות את השפעת תנועתו על יציבותו של המטוס. קול האנחות גבר וידיו של האסיר לשעבר החלו לזוז.
כשחש שהוא במקום בטוח יחסית, הוא נאחז בכוח באחד הכיסאות. "את הכי קרובה לפתח" הוא אמר לבחורה, "נסי לזוז בזהירות ולראות אם אפשר לצאת מהמטוס".
הבחורה נעה באיטיות, והציצה החוצה מבעד לפתח. "יש ענף גדול ממש מולנו" היא חייכה, חושפת שיניים יפות. עיניה היו שילוב נוצץ ובלתי אפשרי של חום וירוק, אבל ברגע זה טום היה עסוק בדברים אחרים.
המטוס חרק ונאק כשהאסיר ניסה להזדקף. באחורי המטוס שכב גבר מבוגר מעולף שידו הייתה מחוברת למזוודה קטנה. הוא היה מקופל ודחוק בין ארגזים שהחליקו ולכדו אותו צמוד לקיר המטוס.
"צאי החוצה. מהר!" הוא אמר לבחורה והחל לזחול לכיוונה. היא נעה במהירות לעבר הדלת, אחזה בה בשני ידיה ומשכה את עצמה החוצה, גורמת לטלטלה עזה שהפילה את האסיר הענק חזרה על ברכיו. הוא קילל וירק.
טום, שאחז בכוח במוט מתכת מעוקם, המתין עד שהמטוס התייצב והמשיך לזחול בכיוון הדלת. בדרך הוא אסף מספר שקיות בוטנים שהיו פזורות על הרצפה והכניס אותם לכיסו. הוא סטה מעט מנתיבו כדי לאסוף בקבוק מים שהתגלגל אל מתחת למושבים והצליח להגיע כמעט עד הדלת כשהבחור הגדול הזדקף והמטוס נטה בפראות לאחור.
טום החליק לאחור. ענפים נאקו ונמתחו אבל החזיקו מעמד. המטוס התייצב שוב כשהפתח נמצא עכשיו גבוה יותר.
עדיין אוחז בבקבוק, טום משך את עצמו בזהירות, מתעלם מהכאבים האיומים ברגלו. האסיר החל לזחול במעלה המעבר ופניו בהקו מזיעה. דלת תא הטייס נפתחה ופניו של הטייס המקסיקני הופיעו. דם קרוש מכסה את מצחו ומחצית מראשו.
"כדאי שתעצור" הוא אמר לאסיר "נצא מפה אחד אחד. אתה!" הוא קרא אל הטייס "אנחנו נצטרך תיק עזרה ראשונה, איפה הוא?"
"קה?" שאל הטייס הנמוך בבלבול והתבונן בלתי מאמין בהריסות שנותרו ממטוסו.
טום ידע שזמנו הולך ואוזל. האסיר יעקוף אותו וכאשר ינסה לטפס החוצה המטוס ייפול למים. הוא המשיך לזחול במהירות האפשרית, הכאב כמעט גורם לו להתעלף, והגיע לפתח. הוא הבחין בבחורה מחבקת ענף גדול לא הרחק ממנו וקיווה שהיא תושיט לו יד לעזרה, אבל היא רק בהתה בו במבט מפוחד.
הוא אחז בענף עבה ומשך את עצמו החוצה. המטוס רעד והיטלטל כאשר האסיר נעמד בפתח מאחוריו ואקדח בידו.
"זוז כבר או שאני מפיל אותך" רטן האסיר וטום ידע שהוא מתכוון לזה. במאמץ עליון הוא משך את גופו והתרחק מגוף המטוס. האסיר טמן את האקדח בכיסו ודילג בקלילות מעליו. המטוס רעד ונטה מעט אחורה, גונח בהקלה כאשר הוסר מעליו משקלם של שני הגברים.
"איזה דפק" אמר האסיר "איפה אנחנו בכלל?"
