"אסטמוס אן און פאנטמו" אמר הטייס, מהורהר, עומד בשלווה בדלת מטוסו, לבוש בחולצה צבעונית רחבה, צופה החוצה בתימהון.
הוא משך אליו תרמיל חום גדול וקפץ החוצה בקלילות אל הענף עליו עמדו שלושתם. טום דידה על רגל אחת, נאנק מכאבים, נצמד אל הגזע העבה ועבר לענף אחר.
הבחורה התבוננה בהם ממרחק, שפופה וצמודה לענף עבה. מכנסיה היו קרועים וטום הבחין בפצע גדול ומכוער בירכה. המים מתחתם היו שחורים וצמיגיים אבל טום דימה להבחין באיזה תנועה שגרמה לגלים קטנים להתנפץ על גזע העץ.
"איפה הטייס הזה? אני אחנוק אותו" נשמע קול והגבר המבוגר שטום הכיר רק בכינוי ג'ו, מה שבוודאי לא היה שמו האמיתי, צעד החוצה מבעד לפתח המטוס. הוא נשא בזהירות את המזוודה הקטנה והאדומה שנשארה מחוברת לזרועו, נעמד על הענף והביט סביבו בכעס. "לא נקבל כסף אם לא נופיע בזמן" הוא אמר ונעץ מבט יוקד בטייס, "חתיכת אידיוט".
הם קראו וצעקו לעזרה במשך שעות, מתחלפים ביניהם, עד שהאור החל להחוויר והערפל נעשה צמיגי וסמיך יותר. ריח הדלק התערבב עם ריח הריקבון והטמפרטורה צנחה במהירות. טום השתמש בתיק העזרה הראשונה כדי לחבוש ולקבע את רגלו, והשתמש בקרעים מחולצתו כדי לחבר את עצמו לענף למקרה שיירדם או יתעלף שוב. הלילה ירד במהירות וכל אחד מהם התמקם על ענף משלו ונלחם ביתושים שזמזומם היה הדבר היחיד שהפר את הדממה.
השעות נקפו באיטיות וטום נאבק בעייפות בכל כוחו. הוא היה אחוז אימה מנפילה אל המים השחורים, שקולות שכשוך ותנועה נשמעו מהם במשך הלילה. היה שם משהו גדול ורשע שנע בתוכם. טום היה בטוח בזה. מדי פעם הוא שמע את אחד האחרים זועק לעזרה, מבקש אות קיום בחשכת הלילה המוחלטת, ורק הדממה עונה לו.
החשיכה פנתה את מקומה להתבהרות הדרגתית של הערפל, וקריאות ציפורים בודדות סמנו את בוא הבוקר. טום כרסם בהסתר מספר בוטנים ושתה מעט מים מהבקבוק שאיתו. כשהתבהר מספיק כדי לראות את האחרים, הזדקף ג'ו והודיע. "המים לא עמוקים במיוחד. תסתכלו על השיחים. אם נישאר פה נמות בצמא וברעב", הוא הניף את ידו החופשית "אני מתכוון לרדת ולנסות ללכת לכיוון ההוא ולצאת מפה".
"למה לכיוון ההוא?" שאלה הבחורה והביטה בו בספקנות.
"הכיוון לא חשוב" אמר ג'ו, "העיקר שנצא מהערפל הזה ונוכל לראות משהו".
האסיר הנהן בהסכמה ואמר "אני איתך". הבחורה גירדה בשערה ואחר כך התמתחה ואמרה שהיא מצטרפת. הטייס המקסיקני מלמל משהו לא ברור בספרדית וטום בחן אותם בתדהמה. הם בהחלט עמדו להשאיר אותו פה לבד.
ג'ו החל לרדת בזהירות, מתקרב אל קו המים. האסיר ירד אחריו והבחורה העיפה בטום מבט מתנצל ועקבה אחריהם. המקסיקני נשאר במקומו.
כשהגיע לגובה של מטר מעל המים, ולא נותרו עוד ענפים מתחתיו, קפץ ג'ו אל תוך המים השמנוניים שהגיעו עד לחזהו. הוא נעמד וקרא בבוז "זה לא עמוק, בואו כבר".
הוא החל לצעוד ולהתרחק מהעץ. האסיר הגיע לענף התחתון והיסס מעט לפני שקפץ. הבחורה עמדה בדיוק מעליו.
לפתע הורגשה תנועה חלקה מתחת לפני המים, גל גדול התרומם והאסיר קרא בפחד "ג'ו?".
הגבר המבוגר עצר ופנה אחורה בזעף. בשתי ידיו הוא החזיק בזהירות במזוודה האדומה. "מה?" הוא הספיק לומר ואז הבחין במשהו נע לעברו. פניו התעוותו במסכת אימה ופיו נפתח לזעקה כשהדבר פגע בו והשליך אותו אחורה לתוך המים. רגליו בעטו ונפנפו והתיזו מים וגופו נגרר כשראשו מתחת לגלים, שוקע עמוק ונעלם מתחת למעטה קצף שהתחלף במהרה בשחור צמיגי. מספר בועות גדולות עלו והתפקעו בקול חלוש. האסיר קילל וחירף בקול, ממהר לטפס חזרה אל העץ, משאיר אחריו זרזיף שמנוני שזלג מבין הענפים וטפטף לאיטו מטה אל הביצה.
קול בכייה של הבחורה היה הקול היחיד שהפריע את הדממה.
