הוא התעורר בבוקר לשמע יריות שהחרידו את הדממה והדיהם חזרו והתנפצו אל העץ הנישא. ציפורים מעטות התעופפו מעליהם בקריאות פחד ומחאה. על הענף הנמוך ביותר ישב האסיר עם אקדח התופי הגדול שלו בידו ובחן את המים. "אני חושב שראיתי את הבנזונה" הוא אמר, בולש במבטו אחר הגלים הקטנים, "הוא הסתכל עלי".
המקסיקני עמד מעט מעליו, מחזיק בידו סיגריה מגולגלת. האסיר התרומם והושיט את ידו והטייס השחום העביר לו את הסיגריה. האסיר מצץ אותה בשקיקה ונאנח.
"פתאום אתם החברים הכי טובים?" שאל טום.
האסיר צחק. "הוא בא בבוקר עם מתנות וביקש סליחה". הוא הניף את הסיגריה. "לפחות אני חושב שזה מה שהוא אמר".
טום השתוקק לסיגריה, וזו הייתה מהסוג שיכל להקהות את הכאב. הוא הושיט את ידו כשאצבעותיו פרוסות בצורת וי.
האסיר מצץ את הסיגריה עד תומה והשליך את הבדל הבוער למים. טום החזיר את ידו בכעס.
"ווי אה אסר אוטרה" אמר המקסיקני והתיישב לגלגל סיגריה נוספת. האסיר הוריד את מכנסיו והשתין לתוך המים. בידו השנייה הוא נפנף באקדח הגדול.
המקסיקני סיים להכין את הסיגריה והצית אותה. הוא שאף עמוקות מהעשן המתוק והעביר אותה לטום.
"גרסייה" מלמל טום, בזאת הוא מיצה את הספרדית שלו. הפרצוף הכהה חייך אליו בידידות.
טום עישן בדבקות. שואב את העשן ומחזיק אותו זמן רב בריאותיו. ההשפעה הייתה מהירה. הכאב שהפך חלק בלתי נפרד מגופו דעך ונחלש. ההרגשה הייתה נהדרת.
השעות נקפו והם המשיכו לעשן. סיגריה אחרי סיגריה. האוויר התחמם ונעשה דליל מעט יותר, הראות השתפרה מעט וניתן היה לראות את הביצה סביבם. לכל כיוון שהביטו הם ראו משטח מים כהים ושמנוניים ומעט שיחים מושחרים. המקסיקני ניסה ללעוס עלים כדי להרוות את צימאונו. הוא ירק בגועל.
"יש לי רעיון" אמר האסיר ונעמד מול טום. הוא הניף את האקדח וכיוון אותו לעבר טום. "אני צריך מתנדב" הוא אמר.
"למה אני?" שאל טום באדישות. ברגע זה לא היה אכפת לו דבר.
"כי הרגל שלך דפוקה וממילא אתה לא יכול ללכת לשום מקום." הוא הצביע עם האקדח על רגלו של טום "אתה תמות פה".
טום ידע שהוא צודק. חומו עלה מאוד וברור היה שמצב הרגל רק מחמיר. הוא דמיין נמק גדול עולה ומתפשט ואוכל את גופו. הוא שאף שוב מהסיגריה ואמר לעצמו שחבל שאי אפשר היה לגמור עם זה עכשיו.
"בחיים לא התנדבתי לשום דבר" אמר טום "ואני לא מתכוון להתחיל".
"עוד לא שמעת מה אתה צריך לעשות" אמר האסיר.
"זה לא משנה" אמר טום "זה עניין של עיקרון".
"מישהו צריך לרדת למים ולנסות ללכת לכיוון אחד." אמר האסיר, "האחרים ינסו לברוח לכיוון השני. זה הסיכוי היחיד שלנו".
טום הביט בו. זה היה דווקא רעיון טוב, אם מישהו אחר היה הפיתיון.
הוא המשיך לעשן בשקט. ראשו היה קליל וההרגשה הייתה טובה.
"בוא נשחק על זה" הוא אמר והצביע על האקדח.
האסיר הביט בו ובאקדח חליפות. נראה היה שלאט לאט הוא מתחיל להבין.
"בסדר" הוא אמר והתיישב ליד טום. הוא פירק את תוף האקדח והתבונן לתוכו. "ממילא נשאר רק כדור אחד", הוא אמר, "אני בפנים". המקסיקני סיים לגלגל אחת נוספת והתיישב לצידם. הם עשנו אותה בשלווה וטום אמר "בואו נתחיל".
