לא מעיזים לחלום

Part 15

השעון המעורר צילצל, ואם הייתה לי את היכולת, הייתי כנראה רוצחת את מי שהמציא אותו, אחרי שכל הלילה עבר עליי בבכי וסיוטים, הראש שלי התפוצץ ועכשיו אני גמורה, התחלה מעולה יחסית ליום הראשון בשבוע.

הרגשתי את הזרועות החמות שאני מכירה מקרוב עוטפות אותי, הוא משך אותי אליו והרגשתי את חום גופו מאחוריי.

״צריך לקום״ מלמלתי והרגשתי נשיקות חמות על צווארי ועורפי,
״עוד כמה דקות״ השיב לי בחזרה,
״צריך ללכת לבית חולים אלעדי״ הגבתי, אני נמנעת מאינטימיות איתו, לא מרגישה בנוח ומפחדת מכל כך הרבה דברים, במיוחד מהשלב שהוא ירצה לחזור לנסות להיכנס להריון, אני מפחדת לחוות הכל שוב.
״את לא תתחמקי ממני ומסיטואציות בכלליות״ אמר מושך אותי בחזרה אליו, מכיר אותי מבלי שאצטרך לדבר.
״באמת צריך ללכת..״ אמרתי,
״אז נאחר בשלוש דקות, לא יקרה כלום אם נישאר קצת במיטה היום, מגיע גם לי וגם לך כמה דקות של מנוחה״ אמר מתרכבל בחיקי.

הרופא ביקש ממני לשכב על מיטתו, האולטרסאונד הקבוע וביחד איתו הג׳ל הקר דיגדגו אותי קצת, אבל אפילו חיוך לא עלה על פניי, נשארתי רצינית.

״אני צריך שתשבו״ הרופא אמר כשסיים עם מערך הבדיקות, המשפט הזה הוא האחרון שרציתי לשמוע.
״קודם כל אני מצטער על אובדנכם..״ החל לומר, היד של אלעד הזדחלה אל תוך ידי, לוחצת עליה וכאילו מראה לי שהוא כאן.
״הבדיקות שעשיתי כאן רק הפנו אותי לבדיקות מקיפות יותר, הבעיה היא או בביציות של גלי או בזרע של אלעד, אנחנו נעשה בדיקות מקיפות בשבוע הבא ונגלה איפה הבעיה, משם נמשיך לטיפול או נזדקק לו, יכול להיות שזה קרה גם עקב לחץ או כשל בהריון ואין בכלל בעיה, נגלה את זה בבדיקות״ הרופא הוסיף, לא יודעת מה העדפתי, שהבעיה תהיה אצלי או אצל אלעד, שנינו נתאכזב לא משנה מה תהיה התוצאה ומה שנשאר הוא רק לקוות שאין בעיה בכלל ובסך הכל היה כשל הריון, מום כלשהו שגרם לו ליפול.

הדרך לאוטו הייתה שקטה, שנינו ניסינו לעכל את מה שהרופא אמר, זה בשורות טובות בסך הכל, זה מראה לנו שיכול להיות שבכלל אין בעיה, אולי המצב לא גרוע כמו שחשבנו ויכול להיות שהכל בסדר.

״את בסדר?״ אלעד שאל במהלך הנסיעה, ידו מונחת על ירכי, מלטפת ולוחצת עליה, הנהנתי, הנהון חלש שנועד להראות שיהיה בסדר.
״יהיה..״ אמרתי מנסה לעלות על שפתיי חיוך קלוש.
״אתה?״ החזרתי לו באותה שאלה בדיוק,
״יהיה..״ החזיר לי גם כן באותה תשובה,
״בהחלט יהיה בסדר, מה צריך יותר ממך?״ הוסיף בחיוך, מלטף קצת יותר חזק את ירכי.
״לא יודעת, תינוק?״ שאלתי בהומור.
״בהחלט עדיף לצחוק על זה מאשר לבכות על זה״ אלעד אמר וצחק, הצחוק שלו הצחיק אותי כך שבמשך חמש דקות לפחות ישבנו באוטו והתגלגלנו מצחוק, זה מסוג הדברים שיכולים להצחיק רק אותי ואת אלעד.

״מאמי..״ שברתי את השתיקה, אלעד לא נסע בדרך הנכונה הביתה, יכול להיות שזה בגלל עומסי תנועה בכביש הרגיל אז בחרתי להתעלם.
״מה אהובה שלי?״ שאל,
״מה יקרה אם הבעיה תהיה בביציות שלי?״ שאלתי בלחש,
״בדיוק מה שיקרה אם היא תהיה בזרע שלי, זה לא תלוי לא בי ולא בך, נמצא את הבעיה ונטפל בה״ השיב.
״אני לא אצליח להתמודד אם זה יהיה בי, גם ככה אכזבתי אותך מספיק״ אמרתי בלחש.
״את תצליחי להתמודד עם הכל, נתמודד עם זה ביחד, ולא אכזבת אותי בכלל, לא אכזבת אף אחד, תפסיקי להגיד את זה כבר״ אמר ובדיוק שמתי לה שיצאנו מהרצליה, העיר בה אנחנו גרים.

עמדתי מול המראה בבית מלון, אלעד הזמין לנו לילה בבית מלון יוקרתי באזור הבית, מסתבר שהוא דיבר עם הבוס שלי ולקח יום חופש בשמי.
הסתכלתי על הגוף שלי, יפה ומחוטב, אבל פגום, כל כך פגום, ויכול להיות שהבעיה בכלל לא בי, אבל הוא מגעיל אותי, לא הרגשתי את ההרגשה הנוראית של לשנוא את הגוף שלך כבר שנים, בערך מתקופת התיכון.

שמעתי דפיקות על הדלת,
״גלי״ אלעד קרא לי מבחוץ, כנראה שאני נמצאת כאן כבר יותר מידי זמן, הוא פתח את הדלת, עמדתי מולה, ערומה לגמרי, עם ידיים על הבטן התחתונה, הדמעות שעמדו בעיניי איימו לצאת כשפגשתי את מבטו.
ללא מילים הוא משך אותי לחיבוקו, ברגע שהרגשתי את חום גופו התפרקתי בבכי.
״למה אני כל כך פגומה?״ שאלתי והוא ליטף אותי, את כל גופי העירום.
הרגשתי קור מקפיא, זה קרה ברגע שהוא שיחרר את החיבוק.

הוא פשט את בגדיו גם כן, את החולצה ואחר כך שיחרר את אבזם החגורה, פתח את כפתור מכנסיו והוריד גם אותו, אחר כך גם הבוקסר ירד ממנו, והוא נשאר ערום בדיוק כמוני.

״את רואה את זה?״ שאל כשהסתובב, מראה לי צלקת קטנה על גבו.
״נפלתי מאופניים כשהייתי קטן, ואת רואה את זה?״ אמר והראה לי כתם לידה קטן על הירך הקדמית שלו.
״זה כתם לידה, כל היסודי הלכתי עם מכנס ארוך בגללו כי צחקו עליי״ אמר
״ואת זה את רואה?״ הראה לי נקודה בקרקפת שלו, בה אין שיער.
״פתחתי את הראש שהייתי קטן״

״הדברים האלה שינו לך כשהכרת אותי?״ שאל כשסיים לעבור על רשימת דברים שהיו על גופו, הנדתי את ראשי לשלילה.
״תיפרדי ממני אם הבעיה תהיה בי?״ שאל מתכוון למה שהרופא אמר, הנדתי את ראשי לשלילה שוב.
״אז למה את חושבת שהפגמים שלך מפריעים לי? למה את חושבת שמשהו בך מפריע לי?״ אמר עוטף אותי שוב בחיבוקו, עירומים עמדנו באמצע החדר, הדמעות שלי הרטיבו את חזו וכך עמדנו דקות ארוכות עד שהוא הרים אותי והכניס לאמבטיה, הוא מילא אותה במים חמים עד שכל הגוף שלנו היה חמים ונעים, נשארנו שם דקות ארוכות, מחובקים, מתנחמים לפחות במגע הזה.

פרק 15 אחרי המון זמן שלא!!
תגיבו ותצביעו שאני אדע מתי להעלות את הפרק הבא.

אוהבת, התגעגעתי🤍