החזקתי לריין את היד בעדינות, הלכנו לכיוון האולם שמאמא רצתה שנתכנס בו לכבוד הבשורה המרגשת שלה. היום שלנו עבר די לאט, אחרי ארוחת הבוקר ריין ואני יצאנו אל החצר הגדולה, כרגיל בשגרת הבוקר, היינו אוכלים ויוצאים לבלות אחד עם השני בחוץ כאשר מאמא משגיחה על הקטנטנים יחד עם התורנים, ואנחנו היינו יכולים לשחק אחד עם השני ברחבת הדשא הגדולה. אז כרגיל מאז שאני וריין התחברנו החברים שלו מתים עליי, כלומר, הם ממש הצליחו להתחבר אליי בנוסף לכל משחקי הכדורגל שהיינו משחקים ביחד. זהו גם דבר שמאוד שמחתי לפתח עם הזמן, עוד חברויות עם אנשים כאן מהבוגרים. הרי תמיד הם היו נראים כל כך קשוחים ומפחידים מהצד ובכלל היו להם אופי והתנהגות שממש דומים לשלי, ואפילו תחומי עניין משותפים כמו כדורגל, ריצות וגם כן משחקי תופסת, כולם אהבו לשחק תופסת. כל הדברים האלו חיברו אותנו יחד ושמחתי על כך, שמחתי שתמיד הייתי יכול להיות בחברת מישהו, כך כולם היו יכולים להיות כי בסופו של דבר אף אחד לא היה נותן שמישהו יישאר לבד ובודד. המשכתי להתהלך עם ריין באיטיות אל כיוון האולם והבטתי במאמא שעמדה בתחילת המסדרון מדברת בטלפון השפורפרת שהיה צמוד לקיר. היא היתה עם הגב לכיווני ותהיתי עם מי היא היתה יכולה לדבר, הכל היה כל כך משונה לי, ממש חשדתי בכל מה שהתרחש ואפילו דין וריין. למרות שריין תמיד ידע להראות לכל הסביבה את האדישות המוצלחת שלו.
"שוב פעם אתה מנסה לנחש מה מאמא עושה?" ריין אמר לפתע והצמיד אותי אליו בעדינות, הוא גיחך בלחש והעביר את ידו בין שיערות ראשי. "אתה מאוד סקרן." הוא הוסיף וחייך אליי, ובכן, הוא צדק, זה עוד יותר סיקרן אותי שדווקא באותו הרגע מאמא דיברה בטלפון, דווקא כמה רגעים לפני שהיא התכוונה להודיע את הבשורה שלה.
"כן, זה מסקרן אותי ובצדק! היא לא אמורה לקבל רק טלפון אחד ביום?" שאלתי את ריין והבטתי חזרה במאמא שבדיוק ניתקה את הטלפון חזרה והתקדמה אל חדרה בהמשך המסדרון. תמיד בשעות הבוקר, אם היינו מספיקים לקום אל הקומה הראשית מיד אחרי הפעמון הגדול, היה אפשר לפגוש במאמא מדברת בטלפון, אף אחד לא היה יודע על מה, אני תמיד ניחשתי שזה קשור למשאיות המזון או תקשורת מסוימת עם בתי יתומים נוספים במחוזות האחרים.
״אין לדעת.״ ריין אמר ומשך בכתפיו בזמן שאחז בידית חדר האולם ופתח את הדלת בשבילי. חייכתי אליו בעדינות והעברתי ליטוף עדין על הזרוע הנעימה שלו. כשנכנסנו אל האולם יכולנו להביט כבר ברוב הצעירים שהגיעו והיו נוכחים, מאמא כנראה ליוותה אותם ראשונים כי הם נוהגים להשתולל ולהמשיך לשחק לפעמים בחצר. היו פעמים שכמה אפילו ניסו להתחבא מאחורי העץ הגדול כדי לא להגיע לארוחות מסוימות, אבל מאמא כבר היתה מודעת לכל תעלול וזה לא היה עוזר להם ממש, היא תמיד היתה מוצאת פיתרון לכנס את כולם יחד מבלי דאגות וללא התעכבויות. נאנחתי בשקט והתיישבתי יחד עם ריין על אחד המזרנים הצבעוניים, הרי מאמא ביקשה שכולנו נלך לאולם הרגיל והוא אולם הסרטים והמשחקים שלנו. ״אתה לחוץ?״ ריין מלמל אליי והניח את ידו על ראשי בליטוף, הבטתי בו בחיוך קטן.
YOU ARE READING
DollHouse | בית בובות | (boyxboy)
Actionבית השדה 'סקין' הוא מתחם שטוח המשמש לגידול ילדים. שלושים ושישה מאיתנו נמצאים כאן, יתומים, ללא הורים, אך עם מאמא יחידה ששומרת על כולנו בכל יום בשבוע. הסביבה שבא התגוררנו היתה הסביבה היחידה שבה היינו יכולים להיות, אף פעם לא יצאנו אל העולם האמיתי. הח...
