DollHouse | בית בובות | (boyxboy)

Chapter 7

התמתחתי בעדינות במיטתי, פיהקתי בלחש בזמן ששמעתי ברקע את צלילו של הפעמון הגדול שמתריע שכבר הגיע הבוקר, והבנתי שהתחיל יום חדש. כרגיל, הסתכלתי על חבריי שהתעוררו לצידי וגם על דין, שגם הוא בדיוק התעורר. ידעתי עד כמה שנא את צילצול הפעמון הזה, כך היה כל בוקר וללא קשר לפעמון, תמיד אהבתי לקום כך, לצד החברים שלי, כאשר כולנו הולכים לישון ביחד וקמים ביחד, עושים הכל ביחד. אהבתי להיות מוקף סביב כולם משום שכולנו ללא יוצא מן הכלל הינו מחוברים אחד לשני. במיוחד כשדין הוא זה שהכי קרוב אליי וגם החבר הכי טוב שלי. הייתי מרגיש ביטחון והגנה כשהייתי הולך לישון עם כולם, כל פעם.
בלעתי את רוקי והתרוממתי בעדינות עם גופי אל מצב ישיבה, העברתי את ידי בשיערי ולפתע שמעתי את דלת החדר נפתחת. שלחתי את מבטי אל הדלת וראיתי טת מאמא, למה שהיא תהיה כאן? תהיתי לעצמי באותו הרגע, למה שתופיע בדלת החדר שלנו בדיוק רגע אחרי שהשעון פסק? היא לא היתה עושה את זה בדרך כלל. דין שלח אליי מבט כאשר גבו היה מופנה אל הדלת כשעוד שכב במיטתו, משום שעוד היה עייף.

״מי בדלת?״ דין שאל אותי בלחישה כשהביט אליי בעייפות ואני עניתי לו חזרה בלחש ובחוסר הבנה של המצב.

״מאמא נמצאת כאן״ אמרתי לכיוונו בלחש ולפתע היה נדמה כי מאמא מתכוונת להתחיל לדבר.

״ילדים מתוקים שלי.״ מאמא אמרה בחיוך רחב והביטה בכולנו, בחלל החדר שרר שקט מפתיע משום שכנראה גם את שאר החברים שלי מאמא הצליחה להפתיע. לפעמים אין לדעת מה מאמא מתכננת לנו מראש, כזאת היא, מצליחה להפתיע אותנו בכל פעם שמתחשק לה, בכל דבר.

״יש לי הודעה חשובה ומרגשת במיוחד להודיע לכם בהמשך היום!״ היא אמרה ושילבה את כפות ידיה בהתרגשות כאשר החיוך הגדול עדיין נשאר פרוס על פנייה ולא זז, אפילו לא בזווית אחת. שהיא סיימה לדבר, היא מיד סגרה את דלת החדר חזרה ומידיעה כבר נשמעו כאשר היא בדרכה עולה אל הקומה העליונה של הבית. לא הבנתי מה היתה משמעות ההתלהבות, למה שמאמא תגיע עד לכאן מבלי לחכות לצהריים? מה היה דחוף להודיע דבר שכזה ובצורה שכזאת?

״אז לכבוד מה היא כל כך שמחה? מלמלתי לעברו של דין וראיתי שהוא בדיוק התרומם למצב ישיבה כמותי. שלחתי מבטים לעבר חבריי והיה נראה שגם הם די מבולבלים.

״אני לא יודע.״ דין אמר ונאנח, ״רק נשאר לקוות שאולי זוהי אספק חדשה של אוכל בכמות גדולה יותר ולא איזו הודעה גרועה כזאת שבסוף כולנו נבכה בגללה.״ הוא גיחך והתרומם על רגליו, מתח את ידיו כלפי מעלה ופיהק בעייפות. התרוממתי על רגליי מיד אחריו באנחה, רציתי להתחיל את שגרת הבוקר שלי. במהלך הלילה ישנתי די טוב, קיוויתי שאמשיך לישון טוב וגם שחבריי ישנו טוב משום שמזג האוויר שהמתקרב צפוי להיות די גשום וסוער, זו תקופה דומה שחזרה על עצמה כל כמה חודשים, אז לא חבריי ואני לא הופתענו במיוחד שמזג אוויר שכזה קרב.