לורי:
הייתי נעולה בכלוב הקטן הזה. עוד פעם. הוא עוד פעם החליט שעשיתי משהו לא במקום, אז הוא נעל אותי ב'כלוב'. זה אמנם לא באמת כלוב, אלא חדר פיצפון שיש בו מקום רק למיטה ושירותים צמודים, אבל אני קוראת לזה כלוב. כל פעם שלדעתו אני עושה משהו לא במקום, או שאני מסרבת לבקשה שלו, או כל דבר אחר שהוא לא אוהב, הוא נועל אותי פה.
תצליחו לנחש למה הוא נעל אותי פה הפעם?
כנראה שלא, אז אני אספר לכם:
אז היום הוא קרא לי לאכול איתו, והיה סטייק. ואני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל אני לא סובלת סטייק. ניסיתי לומר לו את זה, אבל הוא הכריח אותי לאכול, ואסור לי לסרב לו. ואני גם לא רוצה לסרב לו, כי מי יודע מה הוא יעשה לי ואיך הוא יעניש אותי...
אז במקום לנסות להתווכח, אני לקחתי חתיכה קטנה מהאוכל, וירקתי אותה מייד. איכ! מי אתם אנשים שאוהבים סטייק?? זה מגעיל, או לפחות הזה שכמעט ולא מוכן...
אז ירקתי אותו, וראיתי שג'ק מסתכל עלי במבט מאיים.
נפלתי על ברכי והתחננתי שיסלח לי ולא יעניש אותי, ולמרבה הפתעתי, הוא באמת לא כעס, ורק נתן לי מים. אחרי ששתיתי אותם כל החושים שלי התטשטשו, והתעלפתי על הרצפה.
כשהתעוררתי הייתי על המיטה בכלוב, רק בבגדים תחתונים, קשורה לעמודי המיטה בפיסוק רגליים ובפיסוק ידיים. בקיצור, כמו כוכב. הפניתי את מבטי הצידה, וראיתי אותו יושב שם, ומסתכל עלי בעניין. ראיתי שיש לו משהו ביד, ושהוא מסתכל על שני דברים לסירוגין: עלי, ועל החפץ שיש בידו. הוא הרים אותו מעט, כך שאוכל לראות מה זה, הייתי בטוחה שזו תהיה סכין, או שוט, או כל דבר אחר שאפשר לפגוע בי איתו, אבל לא. זו היתה נוצה. בהתחלה לא הבנתי למה שהוא יצטרך נוצה, ואז חשבתי עוד פעם על איך שאני קשורה כרגע. לא. בבקשה לא. הוא יודע שאני שונאת את זה. בעצם, זו בדיוק הכוונה שלו, הוא רוצה לגרום לי לסבול. והוא נ ה נ ה מזה.
הוא התיישב בין רגלי, והתחיל להעביר את הנוצה בריפרוף על ירכי. הצמרמורת שזה עשה לי בית בלתי נסבלת, אבל ניסיתי להתאפק, ולא להתחיל לבכות כמו תמיד.
'התגעגת אלי בייבי?' הוא פנה אלי וקולו היה רך כשלג, ורק אני ידעתי כמה השלג הזה מסוכן.
לא יכולתי לענות לו, כי אחרת הייתי נשברת.
'נו נו נו' הוא צקצק בלשונו לאומתי ונופף לעברי באצבע נוזפת 'לא יפה להתעלם מדאדי...
זה יכול מאוד לעצבן אותו.... ' ובמילים אלה, הוא התחיל להעביר את הנוצה במקום הרגיש שלי, על כף הרגל. עדיין הצלחתי לא לבכות.
'את יודעת, מעולם לא חשבתי שתעזי להמרות את פי... הייתי צריכה לחשוב טוב יותר לפני שירקת את האוכל שלך. ואם את כל כך לא אוהבת אוכל, מה את אומרת על... בואי נגיד, שלושה ימים בלי אוכל? כן, אני חושב שזה בהחלט ילמד אותך לקח...ואת גם יודעת מה? בימים האלה את תשני איתי במיטה... או שאולי אפילו לא תשני, מי יודע?' הוא אמר בקול מהורהר, בעודו ממשיך לדגדג אותי.
פה נשברתי. לא יכולתי יותר להחזיק מעמד ופרצתי בבכי.'לא, לא, בבקשה אל!' ניסיתי להתחנן אליו ' בבקשה אל תגרום לי לא לאכול שוב, אני מתחננת... אני אעשה כל דבר, כל דבר, רק תפסיק לדגדג אותי ותבטל את ההרעבה, אני מתחננת, בבקשה, בבקשה!!' התחננתי לו בדמעות.
'את תעשי הכל?' 'כן אדוני, הכל' 'ולא תתנגדי לשום דבר?' הוא אני וחייך חיוך אכזרי חושף שיניים. הוא הפיל אותי במלכודת שלו. אני לא יכולה לענות לא על השאלה הזאת, כי אז הוא ירעיב אותי, מצד שני, אם אני עונה כן, אז הוא יכול להרעיב אותי ואני לא יכולה להתנגד...
אבל איזו ברירה יש לי? 'כן אדוני,' עניתי בצער
'כן מה?' הוא שאל בטון משועשע. 'אעשה הכל בלי להתנגד, רק אל תרעיב אותי.' 'את התחננתי כל כך יפה... את צריכה לשעות את זה יותר. אני אגרום לך לעשות את זה יותר.'
ואז הוא הלך להשאיר אותי כאן.
★★★★★★★★★★★★★★★★★★★★
טוב, זה הפרק הראשון....
תגידו מה דעתכם והאם להמשיך.....
