וואנשוטים/סיפורים

תאשימו את הפוריו שלי בטיקטוק

הוואנשוט מבוסס על סרטון אקראי שראיתי בפוריו שלי.  הקריאה על אחריות הקורא בלבד.
----------------------------------------------------------
הבטחות צריך לקיים. זה כלל הברזל שלי. ואני הבטחתי לאל בחורה יפה שתהיה רק שלו והוא יוכל לעשות בה כרצונו, כעת אני מחפש מישהי מתאימה במועדון ואני עייף ביותר. אבל הוא ביצע את הצד שלו בעסקה ואני צריך לבצע את שלי. בדיוק הלכתי לכיוון היציאה וראיתי את התכשיט שהייתי צריך. היא היתה רזה ומלאה במקומות הנכונים, והיה לה שיער ג׳ינג׳י עד הכתפיים. היא הלכה לבד בסמטה צדדית חשוכה.
נכנסתי אחריה והקפצתי את הסכין שלי ששמרתי למקרי חירום. התקרבתי אליה בשקט כדי שהיא לא תשמע אותי אבל לצערי דרכתי על משהו שהשמיע קול פצפוץ והיא הסתובבה אלי. עשיתי את הדבר הראשון שעלה לי בראש והצמדתי אותה לקיר כאילו אני רוצה לנשק אותה והודיתי לאלים שאני חתיך כי היא הסתכלה עלי בעניין ולא ברחה. ניצלתי את המצב ושאלתי אותה בקול הכי פלרטטני שלי 'היי בייבי, נגעלתי מהמילים של עצמי אבל ראיתי שהיא מתרככת.'רוצה לבוא אלי הביתה?' לא ציפיתי שהיא תסכים כי אני בטוח שלמדו אותה לא ללכת עם זרים למקומות שהיא לא מכירה אבל להפתעתי היא נענתה בחיוב. 'אף אחד לא ידאג לך?' שאלתי אותה בהרמת גבה 'לא... כולם כבר רגילים שאני נעלמת להרבה זמן...' היא ענתה בקול מפתה ווהעבירה את ידה על שרירי. הובלתי אותה למכונית ונסענו לבית שלי. קצת לפני שהגענו עצרתי את המכונית בצד הדרך והצמדתי לפיה מטלית עם חומר הרדמה, היא לא הבינה מה קורה אז אפילו לא הספיקה לנסות לעצור את הנשימה. הגענו הביתה,  החנתי את המכונית וקראתי לאל כדי שיעזור לי לקחת אותה לחדר שבו תשהה בזמן הקרוב. כל החלונות בחדר היו עם סורגי ברזל והדרך היחידה להכנס ולצאת היתה דרך הדלת שהייתה מברזל. קשרנו אותה לכיסא באמצע החדר. הידיים שלה היו קשורות לגב הכיסא כך שאין לה כל אפשרות להזיז אותם וגם הרגליים שלה היו קשורות לרגליים של הכיסא. תפסתי את אל והצמדתי לו מטפחת עם חומר הרדמה חלש ביותר, כדי שתהיה לו הפתעה כשהוא יתעורר. קשרתי אותו לכיסא כך שהוא יוכל להשתחרר בקלות, שמתי עליו כיסוי עיניים והעמדתי את הכיסא מול הכיסא שלה. הורדתי ממנה את הבגדים והשארתי רק בלבוש תחתון. חיכיתי כמה דקות ואז התחיל האקשן. אל התעורר וניסה להבין מה קורה סביבו. אחרי כמה שניות הוא התחיל לנסות להשתחרר וברגע ששיחרר את ידיו הוא הוריד את כיסוי העיניים וראה איפה הוא נמצא ונרגע, אחרי שהוא ראה את מי שיושבת מולו הוא התחיל להזיל ריר ואני צחקתי. ברגע שהוא קלט אותי הוא עשה לי פרצוף והתחיל לשחרר את הרגליים שלו. בדיוק כשהוא שחרר אותן לגמרי הילדה התעוררה. ' בת כמה את ואיך קוראים לך?' שאל אותה אל בקול חלק כמשי. 'ק-קוראים לי אליזבת, ואני בת עשרים.' היא ענתה והביטה באל בעיניין ושאלה אותו 'ואיך קוראים לך?' 'קוראים לי אל, קיצור של אליאן. ולחבר שלי שהביא אותך לפה קוראים טום.' הוא ענה טיפה מופתע כי בדרך כלל רק אנחנו שואלים את החטופים שאלות ולא הם. 'את לא מפחדת?' 'נעע לא, עדיין לא... אולי אחר כך. תלוי למה אני פה...' 'את פה כי רצית' עניתי לה. 'כלומר, שאם אני רוצה ללכת ברגע זה, אתם תתנו לי?' 'אה.... לא.' אל ענה לה 'את פה גם כי אני רציתי אותך ואת שלי מעכשיו.' 'אוקיי... אז מה עושים?' היא שאלה בפיהוק, 'כיף' ענה לה אל בחיוך זדוני. אני יודע מה ההגדרה שלו לכיף אז הלכתי לחדר שלי והשארתי אותם לבד. ידעתי שזה שהם לא יסיימו בקרוב אז החלטתי לנמנם קצת.
(כעבור שעתיים)
התעוררתי בגלל שאל החליט ברוב טובו להכניס לי קרח מתחת לחולצה. העפתי אותו בבעיטה לקצה החדר ואז הוא הפתיע אותי בשאלה. 'אפשר לתת לה את מספר הטלפון שליי?' 'אתה יודע מה הסכנות הכרוכות בכך, נכון?' 'כן... אבל היא כל כך יפה ומושכת, והיא גם רוצה להפגש עוד פעם... אז אפשררררר????' אל הביט בי במבט מתחנן שהוא יודע שאני לא יכול לסרב לו. 'בסדררר שיכנעת אותייי. אתה יודע שאני לא יכול לעמוד מול המבט הזהה' נכנעתי והוא הלך כדי לשחרר אותה מהחדר ולהפרד. נתתי לה את המספר שלנו ונתתי לה טרמפ לבית שלה.
_______________________________________

טום- בן עשרים וארבע, יחסית גבוה, שרירי, בעל שיער שחור עד האוזניים ועיניים כחולות סגולות וטיפה מלוכסנות. לרוב יש לו מבט מלחיץ, כאילו הוא מתכנן משהו.

אל- בן עשרים ואחד, גבוהה,שרירי,בעל שיער כחול עם קצוות סגולים, עיניים חומות בהירות.
הוא תמיד נראה בילתי מזיק בניגוד לטום.

אליזבת- בת עשרים, יחסית נמוכה, שיער ג׳ינג׳י עד הכתפיים, עיניים ירוקות.