התעוררתי וגיליתי שאני לא יכול לזוז, או לפקוח עיניים.הידיים והרגליים שלי היו קשורות לכיסא, עייני מכוסות, ובפה שלי יש חתיכת בד.
שמעתי צעדים של מישהו. לפי ההד אני הייתי בטוח שאני במרתף. הבן אדם התקרב אליי להתחיל לנשק אותי.נלחצתי,לא הבנתי מי זה, או שאולי זאת בת? לא. זה בטוח בן.
במישהו הזה הוציא לי את הבד מהפה והמשיך לנשק. עדיין הייתי בלחץ אבל זה היה נחמד...
הוא התחיל לשחק לי בשיער וזה היה נעים.
הוא שיחרר לי את הרגליים והידיים מהכיסא. ניסיתי לברוח. אבל נפלתי ושמתי לב שאני עדיין קשור, אמנם לא לכיסה אבל הידיים והרגליים שלי קשורות. כנראה אלו אזיקי קסם או משהו כי לא הרגשתי אותם.
הוא התחיל לצחוק וזה היה אחד הדברים המלחיצים והנעימים ביותר "חשבת שתצליח לברוח ממני, אה? אז תן לי לספר לך אהובי, אבל אתה לא יכול לברוח. ואם תצליח אז השומרים יתפסו אותך ויחזירו לפה ואז אני לא אהיה נחמד כל כך...
אגב, שכחתי לשאול אותך, אתה רוצה אוכל?"
"לא תודה" עניתי לו. "אתה יכול להוריד לי את כיסוי העיניים בבקשה?" שאלתי בתקווה.
"אמ.... לא, לא נראה לי" "אבל למהה??" שאלתי וניסיתי לעשות את זה בקול הכי חמוד שלי. "כי אני לא רוצה שתראה מי אני, למרות שאני חושב שאתה מכיר אותי" הוא הוסיף בגיחוך. "אז מתי אני יכול לצאת מפה?" "כשאני אחליט. אבל אני לא חושב שזה יהיה בקרוב. אז בינתיים תתרווח ותרגיש פה כמו בנוח" "איך אני אמור להרגיש בנוח אם אני לא רואה כלום?" "ברגע שאני אלך השומרים יורידו לך את כיסוי העיניים ואת האזיקים וינעלו את הדלת מבחוץ." "בסדר" אמרתי בהכנעה. "להתראות אהובי, נפגש מחר." הוא אמר והלך.
בדיוק בשניה שהדלת נסגרה, השומרים הורידו לי את כיסוי העיניים, לקחו כבל ברזל וחיברו לי לרגל, לאחר מכן הם הורידו לי את האזיקים מהיידים והרגליים והלכו. שמעתי את הרעש שהשמיע המנעול כשהם נעלו אותו.
הבטתי סביבי. הייתי בחדר מרובע קטן שהיתה בו מיטה נוחה, מנורה, כמה ספרים, טלוויזיה, שולחן, וארון בגדים. בארון הבגדים היו בגדים בדיוק בגודל שלי.
_______________________________________
תכתבו לי אם אהבתם ואתם רוצים המשך
