מיוריאל של הים - הבלוג

דברים מעניינים

אוקיי, אז מישהו כתב לי בפרטי על למה לא כתבתי כלום על כוחות על של בנות ים ואם יש לי אותם. אז כאילו כן, יש לי כוחות, אני לא יכולה לעשות טורנדואים איתם בפעם האחרונה שבדקתי, אבל יש לי. אבל תבינו שאני לא משתמשת בהם כל הזמן. אני לא הולכת לכל מקום ומנסה לרחף מים או להפוך לבת ים מלאה ככה פתאום או אומרת לאנשים מאיפה באתי. ולא רק כי לא באלי שלא ידעו, או כי לא באלי תשומת לב, או כי אני מתביישת.

א, זאת טרחה ואין לי כוח להשתמש בכוחות כל הזמן, זה די מעייף. ושתיים, ככה זה פחות מעניין לכם לא? איך יהיו דברים מעניינים אם ישר אני אגיד לכם שיש לי מגן גרביטי-פובי? אם אני ישר אשפוך הכל פשוט לא תבינו, ואז יהיו עוד שאלות וגם לזה אין לי כוח.

אז אני אמשיך בקצב שלי. אז... יודעים מה? זה אשכרה סיפור עם כוחות. אז הייתי על החוף ושתיתי את השייק, וראיתי שיש בצד משחק של הימורים. אני רואה הרבה כאלה על החוף. ההימור היה באיזה ספל נמצאת גולה. ואני יודעת מה זה ספל ומה זה גולה, כי פעם ילדה אחת שאוהבת בנות ים ראתה אותי במים עם הסנפיר, והשאירה לי במתנה צנצנת גולות, ספל, ואת הג׳קט שאני לובשת. אה, ומחברת. אבל את המחברת החזרתי כי אמרתי שהיא בטח תירטב.

בקיצור, ההימורים. הרגשתי שבגולה יש מים אמיתיים ולא זיוף, אז החלטתי להשתתף. אני חייבת להודות שהוא כן ערבב את הכוסות ממש מהר, אבל הרגשתי כל פעם איפה הגולה וצדקתי בניחוש. הוא הסתכל עלי במבט מחייך אבל שאומר ״עופי מפה״, אבל נשארתי שם.

עמדתי לזכות בשטר כחול על המטבע הקטנטן שהימרתי עליו, ואז הרגשתי את המים שבגולה עוזבים את השולחן. כשהוא שאל איפה הגולה עכשיו? (בחיוך מרוח על כולו) כולם ניחשו, ואז אמרתי ששמעתי אותה נופלת. הוא פתח את הכוסות והיתה בכוס אחת גולה דומה מאוד לגולה האדומה ממקודם, אבל מלאה בגומי, ולא במים.

אמרתי לו שזאת לא אותה הגולה, שאני רואה שהיא גדולה קצת יותר מהקודמת, והוא נתן את השטר למישהו אחר שכן ניחש את הספל הזה. כעסתי נורא ומשכתי את המים שבגולה האמיתית לרצפה, שכנראה היתה לו על הברכיים. הוא ניסה להתכופף ולתפוס, אבל כבר גלגלתי אותה אלי והרמתי אותה לעיני כולם. גלגלתי אותה באצבעות כשהם הסתכלו עליו במבט לא נעים של שקרן. הוא התבאס וחטף את השטר מהיד של הבחור השני ונתן אותו לי. נתתי לו בתמורה את הגולה וחייכתי בגאווה, והלכתי משם.

רואים?! לא הכל זה רק קסמים וכישופים ושטויות כאלה. משתמשים בכוחות ברגעים אמיתיים. רק שלא הייתי אף פעם ברגע מספיק אמיתי ככה שזה יצא אמיתי כמו בסיפורים שלכם.

המשכתי ללכת עם השטר בכיס ושמעתי צעקה. כמה אנשים בגיל שלי עמדו בעיגול סביב משהו על החול.

התקרבתי אליהם וראיתי מקרוב שזאת מדוזה. כמה ממש נגעלו ממנה משום מה, חלק היו יותר אכזריים ורצו לפרק אותה. רצתי אליהם מהר ושמעתי שאחת אומרת ברצינות שלא צריך להרוג אותה. הם פתאום עצרו והסתכלו עלי, מישהי לא מוכרת שהתקרבה אליהם סתם ככה.