מיוריאל של הים - הבלוג

יותר דומים מאשר לא דומים

מה זה ספחות העור האלה?! לא ידעתי שלאכול אוכל אנושי עושה את זה! הלחיים, והכתפיים...? כל כך הרבה נקודות אדומות כואבות! רינה צחקה קצת, וסיגל רק חייכה. הבנים היו די נבוכים משאמרתי את זה, חוץ מאורן שפשוט הסמיק קצת.

לביא שלף סנדוויץ׳ מסל הפיקניק וסיגל הסתכלה על הים, מעבר גבעה שישבנו עליה. היא נשענה מצד לצד אמרה שזה נקרא חצ׳קונים, אבל לא בכל גיל יש את זה. לדעתי כולם נראו דווקא כאילו לא היה להם אפילו אחד אף פעם. זה קשה, אורן אמר, ואז הסביר שיש כל מיני דברים לבני אדם שהם שמים על הפנים כדי שלא יצמחו להם כאלה. או שפשוט נמנעים מאוכל שנחשב ״שמן״ כמו גלידה.

אבל גלידה זה טעים!! כעסתי. הם צחקו קצת עוד פעם. אותי זה לא הצחיק. סיגל אמרה שיש לכל אחד כאלה דברים בבית שלו, ואז נצצו לה העיניים בשמחה -

מיוריאל, רוצה לראות אולי בית אנושי? לדעת איך אנחנו חיים, מה אנחנו עושים והכל?

איכס, את מתארת את זה כאילו אנחנו קופים בגן חיות! יניב צעק ודחף אותה, מה שגרם לה לשמוח. היא התבאסה לרגע ואמרה שהיא נזכרה בעצם שהיא לא יכולה בסופ״ש הקרוב, כי אחותה הגדולה באה להתארח וזה עניין גדול. רינה, שהבנתי שהיתה הקטנה מביניהם, אמרה שההורים שלה בחיים לא ירשו לה כי הם ״חולי ניקיון״. דרך אגב (כמו שאמרתי לפני כן), אני מנסה כמה שפחות לקרוא מחשבות עם מילים שאני לא מכירה. אני לא בעד לחטט בראשים של אנשים, גם אם זה רק בשביל מילה אחת. אני משתדלת להבין מההקשר כמו שבנות ים עושות לרוב עם שפות, למרות שזה לוקח טיפה יותר זמן ואני באמת סקרנית (למרות שאני לא נראית ככה כשפוגשים אותי).

אורן נכנס לשיחה קצת בביישנות אבל אמר שבאחוזה שלו יש לו ביתן נפרד מההורים שלו שבמילא עובדים, ושאם נרצה נוכל לעשות שם כזה ערב ביחד ואפילו לילה לבן. איכשהו דווקא הצלחתי בקלות להבין למה הוא התכוון אז אמרתי שאני אשמח לזה. הרגשתי... טוב איתם, איכשהו. לא יודעת.

סיגל שלפה גם סנדוויץ׳ ושכבה על המחצלת לאכול (מחצלת הכרתי מאיפה שבאתי. על סנדוויצ׳ים רק שמעתי). גלגלתי עיניים ושאלתי אם יש אוכל שהוא לא ״שמן״ כי הספחות - אה... החצ׳קונים הורגים אותי. הם צחקו טיפה ויניב שלף מהתיק שלו חבילה מרשרשת. הוא אמר שזה נקרא ״פריכיות אורז״ ושזה טעים מאוד. הייתי בספק, אבל כשהוא פתח את הפלסטיק הזה (שמבפנים היה כסוף ולא צבעוני כמו הבחוץ), ונתתי ביס -

לא יכולתי להאמין. אני לא יודעת מה זה האורז הזה ואם הוא היה קיים או יהיה קיים בבית שלי, אבל.... היה לו טעם... שאני אפילו לא יודעת. כמו.... שילוב בין ירח, ואדמה! באופן חיובי, כן? כאילו אני אוכלת חיטה שעשויה מפתיתי ירח, ואני... אני...! רוקדת לשיר בפריגינג פסטיבל אש של פיוניות יער על הרים בשלג. לא יכולתי להסביר. זה כאילו....

איך זה? יניב שאל אותי.
סבבה. אמרתי. טעים ממש.

מעניין למה זה קרה לי? איך כל הרגש הטוב הזה... היה כל כך חזק?