להראות להם את המערה, או לא להראות להם? מצד אחד למה לא? מצד שני... למה כן?! אם הם מתישהו יבואו לכאן כשאני לא אהיה מוכנה ויראו מי אני באמת?!
ומה אם זה יקרה? אולי כדאי שזה יקרה? הבנתי שזה לא מומלץ אבל... למה לי להסתיר מראש? אם זה חלק ממני, בעצם לא- זה מי שאני! למה לי לשקר, ולהחליק, ולהפסיק, ולא להגיד?
ומה אם הכי נורא יקרה? אני אפילו לא יודעת מה הכי נורא, כל הקטע של ״ישימו אותי בגן חיות״ או ״ינתחו אותי מדעניות מרושעות״ (שוויון מגדרי היידד) לא כזה נשמע לי אמיתי. יסקלו אותי באבנים גם לא.
אולי יטביעו אותי כמו ששמעתי שהטביעו מכשפות? אולי מצחיק אתכם שאני מפחדת מטביעה, אבל אם אני לא אצליח להפוך לבת ים (לפחות בריאות) ולנשום מים הלך עלי, אני אחזור למאיפה שבאתי.
או אולי סתם לא יבינו? ויצחקו עלי? או יותר גרוע, ישנאו אותי? בלי סיבה, סתם כי אני לא באה להם טוב בעין. זה דווקא נשמע אפשרי מאוד.
שילכו לעזאזל. אין לי כוח. אני אומרת להם וזהו, די כבר עם זה.
נמאס לי לפחד.
גם נמאס לי להיות לבד, אבל אולי אחרי זה, אני אהיה רק לבד יותר.
לפני הזריחה שחיתי צפונה לאיפה שידעתי שיש ספינה טרופה בקרקעית, ונכנסתי לתוכה. ידעתי שפעם ראיתי שם ארון עם בגדים בפנים, מזל שזכרתי למרות שלא ידעתי מתי ואם בכלל אני אצטרך. הרמתי מהקולב כאלה שנראו עלי טוב והנחתי על עצמי מול המראה כדי לחשוב. בסוף החלטתי על חולצה אפורה וחצאית כחולה שנראו יפים יחסית אבל לא מפוארים מדי.
כששחיתי מהספינה בדיוק ראיתי כמה צוללנים באים אליה אבל הבגדים שבחרתי בצבע של המים די הסוו אותי.
כשיצאתי מהמים מאיפה שאני יוצאת בדרך כלל, ראיתי את התיבה מונחת והחלטתי לצלול איתה ולהחביא אותה במקום בטוח.
התלבשתי, התייבשתי והלכתי לחנות הזאת עם האינטרנט. ישבתי על הכיסא וראיתי שהמוכרות זיהו אותי, אבל אז הסתכלו על הבגדים השונים והסיטו ממני את המבט. כנראה שנורמלי פה להחליף בגדים כל הזמן.
עם הכפתור הגדול והקוץ הקטן והאותיות ניסיתי להגיע לאיפה שהייתי אתמול עם השם המוזר, איך קראו לזה...? ויקיפדיה! נראה שזה מקור ידע נרחב, דומה קצת לספרייה הגדולה שהיתה מאיפה שבאתי. למרות שרוב בנות הים שגרו קרוב אליה לא אהבו אותה כי הן חשבו שהן ידעו הכל. קרות כקרח כמו רוב תושבי המקום, כך שמעתי. העדפתי אז לא להיתקל בהן ורק ללכת לספריה הגדולה, ולעוד כמה אטרקציות שהיו שם.
אבל הויקיפדיה הזאת לא מלאה! הבנתי את זה כשלחצתי על מילים כחולות, שכל מילה מילאה את המסך במידע עליה. על חלק לא היה מידע כמעט בכלל, ואלה שלא היה ידוע עליהן כלום הופיעו באדום. די עצוב.
YOU ARE READING
מיוריאל של הים - הבלוג
Подростковая литератураהיי, אני מיוריאל, ו... אני מנסה לכתוב בלוג על עצמי. אם קראתם את הכותרת אתם יודעים שאני בת ים, אז יאי. פשוט... אין לי כבר כוח להסתיר! אני באמת רוצה להיות מי שאני. מקווה שזה יהיה בלוג של יותר מפוסט אחד. להית