את אחר הצהריים העברנו יחד, על השמיכה שזאק הביא איתו בתיק. דיברנו על בית הספר, עליו, עלי, על החברים שהכרתי היום, על המורים, הלימודים וסתם על דברים ברומו של עולם. עד לרגע הזה לא היו שתיקות מביכות או אי נוחות. נהניתי לשבת ולדבר איתו, הוא הצחיק אותי כל כך הרבה פעמים בזמן המועט הזה שאנחנו יושבים יחד ואם יש משהו שכובש אותי, זה שאנשים מצליחים להצחיק אותי.
"אז מה הסיפור שלך סמית'?" הוא שאל אותי פתאום בזמן שמבטו מופנה אל האופק. השמש כבר כמעט נעלמה מאחורי קו המים הרחוק, מותירה אותנו לשבת בשעת הדמדומים בעוד החשיכה מתפשטת בשמיים מעלינו.
"מי אמר שיש סיפור?"
"את." הוא אמר והפניתי את מבטי אליו בשאלה, פוגשת את שני העיגולים הירוקים שבעיניו, "היית ממש קרובה להתפרץ על סוזן היום. עצרתי אותך ממש שנייה לפני, ראיתי לך על הפנים." הוא הסביר בגיחוך.
"סוזן?"
"המזכירה חסרת הרגישות מהבוקר." הוא הבהיר בטון דרמטי במיוחד, מה שגרם לי לחייך.
"אה, כן. בת ה-200 המקסימה." אמרתי בציניות, מגלגלת את עיניי ושותה קצת מהמשקה בכוס.
זאק גיחך בתגובה, "אז? מה הסיפור?"
משכתי בכתפי, "אני לא יודעת מי אבא שלי. התחלה וסוף. זהו, זה הסיפור."
"נו באמת, סמית'." הוא גלגל את עיניו, דוחף אותי מעט עם כתפו בשטותיות, "כולם יודעים שהחלק הכי טוב בכל סיפור הוא האמצע." הוא קרץ לי, גורם לי לצחוק. "אוקיי, אז שאלה אחרת."
"כן, שרלוק." אמרתי בגיחוך לנוכח השאלות שהוא שואל, בניסיון ברור וחמוד להכיר אותי.
"היום בבית הספר, אמרת שהיית מסתכלת על הכוכבים וראית אותם כמו נקודות תקווה קטנות. לְמָה קיווית?" עיניו שרפו את עיניי מעוצמת המבט שלו ולא יכולתי להתעלם מהחמימות שהתפשטה בתוכי על כך שהוא באמת מתעניין ורוצה להכיר אותי.
"או אה, אתה הולך על השאלות הקשות." אמרתי בחצי גיחוך, מנסה להתחמק מהשאלות הנוקבות שאני לא בטוחה שיש לי בכלל תשובה עליהן.
"את מוזמנת לשאול בחזרה כל מה שתרצי." הוא אמר בביטחון.
הרמתי את כתפיי כמענה לשאלתו, "אני לא יודעת. כל מיני אני מניחה.. הרוב התרכז באבא שלי. אין לי הרבה זיכרונות ממנו, או שאולי יש והתת מודע שלי מדחיק אותם.." הופתעתי לרגע מרמת השיתוף שאני מאפשרת למישהו שפגשתי לראשונה רק לפני קצת יותר משבוע.
"מה קרה?" הוא שאל ברצינות, נראה כאילו אני והסיפור שלי הם הדבר היחיד שקיים כרגע בעולמו, כל תשומת ליבו מופנית אלי.
"אני לא באמת יודעת.. אני רק זוכרת שבגיל 7 אמא שלי פתאום הרימה אותי מהמיטה באמצע הלילה וברחנו מהבית."
YOU ARE READING
הדרך הביתה
Romance"זה יפיפה." פלטתי בחצי נשימה. "את יותר." הוא פלט כמעט מיד, גורם לי להזיז את מבטי אליו. הוא הרים את ידו והעביר את קצות אצבעותיו על גבי לחיי, נוגע לא נוגע, עיניו ממוקדות על עיניי ושנייה לאחר מכן יורדות מטה לכיוון שפתיי, ואז שוב אל עיניי, שולח חיצים יש...
