הדרך הביתה

פרק 11 - החברה שלי

*מכיל קטע מיני בתחילת הפרק*

-------------

ידיו טיילו לאורך כל גופי, שורפות את עורי במגען החם והמעקצץ. אחריהן הגיעו גם שפתיו, שהותירו שביל לח של נשיקות החל מקו הלסת שלי, הצוואר, עצמות הבריח, פטמותיי, בטני החשופה. משכתי אותו למעלה, מרסקת את שפתיי על שלו בתשוקה בוערת שנבנתה בתוכי כבר המון זמן, לשוני דורשת את השליטה על הנשיקה ומשחקת בלשונו. לשונותינו מתנגשות, שיניי נושכות, גרוני עוטף אותנו בקולות הנאה בלתי נשלטים שבוקעים ממני.

"את יפיפייה כמו הלילה." זאק מלמל לתוך הנשיקה, לוקח מיד לאחר מכן שליטה עליה והופך את היוצרות, עכשיו הוא זה ששולט בי. בכל מובן המילה, בכל אספקט שלה. אצבעותיו ננעצו בעור מותניי בעוד אנחה גרונית נפלטה מפיו, מעלה את גופי באש. שפתיו נחו שוב על חזי, מוצצות, נושכות, מושכות, גורמות לפרפרים בבטני להשתולל ולהתעופף, גורם לכל איבר בגופי לזעוק ולרצות אותו.

"ז-זאק," פלטתי בקושי, חזי עולה ויורד בנשימות מהירות ולא סדירות, התשוקה עטפה אותי והרגשתי שאני עומדת לאבד את דעתי, "ב-בקשה," התחננתי, לא ידעתי אפילו למה. בחיים זה לא קרה לי, הרצון הזה, התחושה הזו, התאווה הזו. מה קורה לי?

"מוכנה?" הוא שאל בקול עמוק והתמקם בפתחי, אני מרגישה את זקפתו נלחצת כנגדי, "מוכנה?" הוא שאל שוב, כאילו מוודא שאני בטוחה במה שהולך לקרות.

"כ-כן, כן." מלמלתי והנהנתי בראשי כאחוזת טירוף.

והוא נדחק לתוכי במכה, גורם לי לצעוק בעוצמה.

צעקה שגרמה לי להתיישר במיטתי ולהתעורר כשאני שטופת זיעה. הפיג'מה שלי הייתה לחה ונדבקה לגופי, נשימותיי פראיות ולא סדירות, בית החזה שלי עולה ויורד במהירות ואני סורקת את החדר סביבי, מנסה לתפוס את המציאות למול החלום. השעון המעורר צלצל כמה שניות לאחר שהתעוררתי בבהלה, מיידע אותי שכבר בוקר והגיע הזמן להתארגן לבית הספר.

את כל התארגנות הבוקר שלי העברתי במחשבות על החלום שהיה לי. מעולם לא היו לי חלומות כאלו, חלומות שלי במצבים כל כך אינטימיים עם גברים, מצבים שמעולם לא הגעתי אליהם במציאות. הכי רחוק שהגעתי אי פעם עם גבר היה נשיקות ונגיעות קטנות פה ושם, לא יותר מידי. אז לחלום עלי באמצע סצנת סקס מטריפת חושים הייתה לחלוטין משהו נדיר שמעולם לא קרה. ועוד אחת כזו שבה הגבר שאיתי הוא זאק.

מה לעזאזל הוא עושה לי?

נכנסתי בין שערי בית הספר באיחור קל של עשר דקות. הודעתי ללני שאני אגיע ללימודים לבד, והפעם גם גרמתי לה להבטיח לי שתיתן לי להשלים את ההליכה שלי ולא תאסוף אותי באמצע כמו פעם קודמת. הייתי צריכה את ההליכה הזו כדי לסדר את מחשבותיי. ועדיין, כל מה שיכולתי לחשוב עליו גם עכשיו כשאני עולה את דרכי במדרגות לכיוון הכיתה שלי, זה איך זאק יתנהג עכשיו. האם הוא יתנהג שוב כאילו כלום לא קרה אתמול, כמו אחרי הנשיקה הראשונה שלנו? האם הוא יתעלם ממני ולא יסתכל עלי אפילו, כמו שקרה אחרי הנשיקה השנייה שלנו? שנאתי את זה שאני מרגישה תלויה בתגובה שלו, תלויה בו.