"תעודה מזהה בבקשה." נער בגילנו עמד בכניסה לבית ועל פניו נראה כאילו הוא משתדל ממש לא להתפקע מצחוק.
"תפסיק לזיין בשכל, ג'ורג'." לני גלגלה את עינייה, "זוז לי מהדרך." היא דחפה אותו פנימה אל תוך האחוזה הענקית, פורסת את ידיה לצדדים וחיוך מרוח על פניה, "ברוכה הבאה לליין המסיבות הכי שווה בכל האזור!" היא קראה בהתרגשות.
חייכתי למראה שלה ונכנסתי אחריה, מעבירה את מבטי במקום היותר מידי יקר הזה שאליו נכנסתי. כשלני אמרה שהולכים למסיבת דירה אצל מישהו מהשכבה, לא תיארתי לעצמי שהדירה תהיה למעשה אחוזה ממש על שפת הים שיכולה בקלות להכיל חמש פעמים את הבית שלי.
אפריל ולונה נכנסו אחריי, לא נראות מופתעות מהמקום כמוני. אם אמא הייתה רואה את כל העושר הזה שיש פה, היא הייתה כנראה מקיאה מגועל ובורחת מהמקום הזה. עד כדי כך היא שנאה אנשים עשירים. התהלכתי אחרי לני שנראה היה שמכירה את המקום טוב מאוד. היא הובילה אותנו אל הגינה שהייתה למעשה שטח עצום מכוסה בדשא, כשבשני צידי המתחם היו מדרגות המובילות ישירות אל חוף הים.
"וואו." מלמלתי לעצמי, לא מבינה מאיפה יש לאנשים כל כך הרבה כסף שהם יכולים להרשות לעצמם לגור במקום כזה. זה הזכיר לי את האחוזות של כל העשירים שמופיעים בדרמות ובטלנובלות המוגזמות.
"טראוויס!" לני קראה בקול כשעיניה נחו על אחד שזיהיתי בתור זה שמסתובב תמיד עם זאק בבית הספר. התקרבנו אליו והיא קפצה עליו בחיבוק צמוד מידיי אם תשאלו אותי. הוא עטף את גופה בחיבוק וטמן את פניו בשקע של צווארה, משתיל שם נשיקה קולנית. הסיטואציה ביניהם נראתה אינטימית.
"מממ, מריחה נהדר כמו תמיד." הוא מלמל לצווארה, מתעלם לחלוטין מהעובדה שאני לונה ואפריל עומדות לידם ומביטות בהם.
"מממ, חנפן כמו תמיד." לני צחקקה והשתחררה מהחיבוק שלו. "תכיר, זו קלי. קלי, זה טראוויס, האקס שלי." היא ערכה בנינו היכרות. עם המידע החדש שקיבלתי עכשיו, הבנתי פתאום מה פשר האינטימיות הזו ביניהם.
"היי." חייכתי אליו והנפתי את ידי כמחווה לשלום. הוא החזיר לי הנהון ושאל את לני משהו שלא הצלחתי לקלוט. המחשבות שלי נדדו לתהייה האם גם זאק נמצא פה, היות והוא וטראוויס מסתובבים הרבה ביחד במהלך הלימודים.
השבועיים האחרונים היו בהחלט בסימן היכרות שלי עם המקום. לני לקחה אותי לכל מקומות הבילוי, הכירה לי את חברינו לשכבה, שילבה אותי בכל מעגל אפשרי שלה, והיו הרבה כאלה. האנשים פה היו נחמדים, אולי אפילו נחמדים מידי. שמעתי שאנשי החוף, אלו שגרים בקרבת חוף הים הם מאושרים יותר. מסתבר שזה נכון ולא סתם איזה בולשיט מונפץ מהתחת.
זאק לעומת זאת, היה היחיד שכמעט ולא ראיתי בכל השבועיים האלו. אחרי השיחה אצלי בבית, בה הוא סיפר לי על הרצח של אימו, הוא שוב נעלם. לא הגיע ללימודים, פספס שיעורים על ימין ועל שמאל, וזה נדמה היה שאף אחד לא שואל או מתעניין או בכלל שם לב לכך שהוא לא מגיע. גם כשהלכתי לחוף הים בשעות אחר הצהריים, למקום שהוא הולך אליו תמיד, הוא לא היה שם.
YOU ARE READING
הדרך הביתה
Romantizm"זה יפיפה." פלטתי בחצי נשימה. "את יותר." הוא פלט כמעט מיד, גורם לי להזיז את מבטי אליו. הוא הרים את ידו והעביר את קצות אצבעותיו על גבי לחיי, נוגע לא נוגע, עיניו ממוקדות על עיניי ושנייה לאחר מכן יורדות מטה לכיוון שפתיי, ואז שוב אל עיניי, שולח חיצים יש...
