אז אחרי שבוע מדהים בלונדון היפייפיה והמושלגתת, נוחתת בארץ עם פרק חם חם חם...
תהנו ודברו איתי אחרי 😏
----------
חודש אוקטובר כבר עמד בפתח והביא איתו מזג האוויר הפכפך שנע בין ימים גשומים וחורפיים ולימים שמשיים וקרירים למדי. חצר בית הספר, זו שבדרך כלל הומת אדם ומכילה תלמידים מכל הכיתות שמעבירים שם את זמנם, כבר התרוקנה ונותרה שוממת. הרחבה הייתה דוממת, אף נפש חיה לא הייתה בחוץ, אפילו ציוץ הציפורים שעד לא מזמן נשמע בקול בצמרות העצים דמם הפעם, השקט צרח וזעק לכל הכיוונים, למעט טיפות הגשם המתופפות על הרצפה הקרה והרטובה.
ולדממה הזו פלשה רק אחת. אני. מתחת לעץ אורן עתיק וגבוה, לבושה במעיל גשם, שיערי נוטף מים, פניי שטופות בגשם שהתערבב עם הדמעות שזלגו מעיניי. הזמזום שבקע מהטלפון שבכיסי הרטיט את כל גופי יחד איתו, או שזה אולי הקור שחודר לעצמותיי. אני מנסה בכל מעודי להתעלם ממנו.
אני לא יודעת כמה זמן אני יושבת ככה, ספוגה במים ובקור שנכנסים לי לעצמות, וזה עדיין לא משכיח ממני את הכאב הנורא הזה שאני מרגישה בפנים. זה לא משכיח את הכאב על הזמן האבוד, על הסודות, על חוסר הידיעה. זה לא משכיח את הזיכרונות שצפים פתאום מהחדרים הנסתרים במוחי, זה לא משכיח את הכאב.
והכאב היה גדול ונוכח יותר מתמיד.
-ערב לפני כן-
"איך קוראים לאבא שלי?"
לא יכולתי לעצור את עצמי מלבטא את המילים הללו בקול.
איך שהמילים עזבו את פי, אמא הפילה את המכחול שבידה, הוא נחת בקול חבטה והתיז שאריות צבע על הרצפה. אמא לא הגיבה. לא זזה. לא דיברה. ראשה עדיין היה מופנה מטה, לכיוון הרצפה ויכולתי לשמוע את נשימותיה העמוקות, בניסיון להסדיר את נשימתה.
"קלי.." היא הרימה את ראשה לאחר מספר שניות שהרגישו כמו נצח, "דיברנו על זה כבר."
"לא נכון. למען האמת, עשינו הכל חוץ מלדבר על זה." אמא סובבה את ראשה אלי, "אני לא יודעת למה אני לא זוכרת ממנו כלום. יש רק שברים שבאים לי בחלומות. פעם טובים, פעם רעים. ואני מנסה לחבר את החתיכות הללו, ושום דבר לא מתאים ולא הגיוני." מצאתי את עצמי זורקת עליה שטף מילים, "מישהו פעם אמר 'איך תדע לאן אתה הולך אם אתה לא יודע מהיכן באת', לא זוכרת איך קוראים לו אבל הוא פאקינג צדק, אמא."
"אמרתי לך כבר, אנחנו לא מדברים עליו. כל מה שאת צריכה לדעת זה שאני עשיתי מה שהיה הכי טוב עבורנו. עבורך."
YOU ARE READING
הדרך הביתה
Romance"זה יפיפה." פלטתי בחצי נשימה. "את יותר." הוא פלט כמעט מיד, גורם לי להזיז את מבטי אליו. הוא הרים את ידו והעביר את קצות אצבעותיו על גבי לחיי, נוגע לא נוגע, עיניו ממוקדות על עיניי ושנייה לאחר מכן יורדות מטה לכיוון שפתיי, ואז שוב אל עיניי, שולח חיצים יש...
