chapter 6

80 9 0
                                    

הודעה קטנה: הספר יכול לגעת במקומות אפלים אם יש לכם טריגר תשקלו לפני שתמשיכו

פחד

הפחד מלא נודע, הפחד מחוסר שליטה, פחד זה משהו שקיים אצל כול אחד, לא תמצאו אחד שאין לו משהו שהוא מפחד ממנו, יש לאנשים פחד מעכבישים, חושך, סיוטים, כול פחד טמון באנשים.

וכך גם לי, היה בי פחד שהוא יגלה מי אני מתחת למסכה בד שלבשתי.

לשמור תמיד על חיוך בהיר ורחב

להיות הנסיכה הקטנה הורודה והמושלמת הזו אבל אני לא הטיפוס הזה של ילדה

הבנתי את המילים של השיר, להיות מישהו שהוא לא באמת הוא במשך כול כך הרבה זמן זה משהו שהוא לפעמים... מייאש, לפעמים מעציב, ולפעמים פשוט מכאיב.

🌸🎶🌸

ישבתי בספסל הקבוע שלי באוזניות, שמעתי שירים שאהבתי, שירים שהבינו וליטפו את הרגשה שחוויתי, את הכאב שהיה בי וחיבקו אותו חזק כדאי שירגע.

הרגשתי מישהו תולש ליד את האוזנייה וניסיתי לשמור על האיפוק ואז ראיתי מי זה "היי" חייכתי אליו והוא נראה מוטרד? הוא נראה מתוסבך בתוך עצמו "הכול בסדר?" שמתי את ידי על כתפו "כן כן... סתם" הוא חייך אליי "בטוח?" המשכתי לבדוק, רציתי לדעת שהוא באמת בסדר

בסדר...

שקר שכולם בחייהם שיקרו. אני בסדר השקר היחיד שאף אחד לא באמת יכעס עליו, כי הוא שקר לבן ולא מזיק...
לא מזיק לאנשים אחרים, אבל הוא מזיק לשקרן שמספר.
יותר מידי מזיק.

"אתה נראה מוטרד זה השותף שלך עושה בעיות?" וי... דמות חיצונית שאף אחד לא מכיר חוץ ממנו. "לא, כיאלו בערך" מה וי עשה עכשיו מה אני עשיתי עכשיו "אבל לא בקטע רע... כיאלו לפעמים אני שואל את עצמי, מה עושה עדיין איתי" הרבה "הוא תמיד נכנס ויוצא מבלי לומר משהו כמו חתול"

הוא לא הבין למה לא דיברתי כשנכנסתי, למה לא דיברתי איתו, באמת התנהגתי כמו חתול, הלכתי כשרציתי, באתי כשיש אוכל, או במקרה הזה תעסוקה, אבל אהבתי את זה, אהבתי שיש לידי חברה כלשהי, הרבה זמן שלא הרגשתי כך. "אבל שלא תבין לא נכון הוא בסדר באמת הוא בן אדם- טוב בן שאי אפשר להבין אותו" בזה אפשר להסכים וי היה סוד, כלשהו, הוא לא היה כתוב כמישהו אמיתי אבל אני אהבתי אותו כך "אני חושב שפשוט תדבר איתו" אני מייעץ לו מה לעשות איתי כשאני יודע שזה לא יקרה כי אני לא אענה על משהו אבל זה יהיה מוזר ומצחיק. "הוא לא יזרום הוא לא כזה" הוא ידע. הוא קלט. "אוקיי" חייכתי.

"אני גם רוצה להכיר אותך" אותך אותי? "מה זאת אומרת?" למה שתרצה להכיר דמות שטחית, שולית. "אני רק יודע במה אתה עוסק, טוב כולם יודעים וגם יש לנו ארוחת ערב ביחד עם תוכנית השידור שלך הם אישרו את זה"

אה נכון זה... לא רק שאני צריך עכשיו לזייף בקולג' את עצמי גם שם... אבל באיזשהו שלב אתה מתרגל.

מתרגל למסכות שמתחלפות, לכאב שבבטן, לחרדה בחזה, להכול אתה מתרגל... כי אין לך שום דרך לברוח מזה. לא משנה כמה חומרים תכניס לגוף, כמה דרכי טיפול תקבל, אי אפשר לברוח ממה שאתה ומה שאתה רואה במראה.

"מה אתה רוצה לדעת?" הסתכלתי עליו בחיוך והוא סרק את פניי "מה הסוד שלך" אני קים וי "כיאלו... איך אתה הצלם הכי טוב?" הוא תיקן את עצמו ואני גיכחתי בראשי.

זה מה שאהבה עושה לאנשים?

máscaraWhere stories live. Discover now