לאסוף את שברי הזכוכית | ספר קטעים

זיכרון

אני זוכרת,
אני זוכרת את החיוך שלך,
למרות שמעולם לא ראיתי אותו. 

אני זוכרת את הרגעים הכי קשים שלי, 
מתי שרציתי לוותר,
אבל את לא נתת לי, 
למרות שהעדפתי להסתתר. 

אני זוכרת קולות צחוק,
שלך וגם שלי,
כעת הצחוק הוא דבר סמלי. 

אני זוכרת אותך,
ומקווה שלא לשכוח,
כי זיכרון הוא כל מה שנשאר,
כשלא נותר בי כוח.