לאסוף את שברי הזכוכית | ספר קטעים

זה חור שחור שהחליף את ליבי

זה חור שחור שהחליף את ליבי,

אך למרות הכל מילים בראשי

רק תנסי,

תחשבי חיובי.

אני מסננת אותם,

לא רוצה להיפגע, אך הם כבר השאירו חותם.

הם חבריי היחידים.

אך מהי אהבה חוץ מרצף הפסדים?

אני לא רוצה לאבד אותם,

אך גם לא רוצה לענות.

אני עדיין מנסה להחליט אם שווה לי לחיות.

מנסה לנשום, אך נראה ששכחתי.

הנה, מוסיפה לרשימה עוד דבר שלא הצלחתי.

כתבתי מכתב,

מלא בדמעות

אני מצטערת,

מצטערת שאני חלשה מכדי לחיות.

חיוך נפרס על פניי

למרות מכתב הדמעות

למרות שכולו מלא בפציעות.

האם אי פעם אדע,

על מה מותר לי לצחוק?

או שמותר על הכל,

כשהמטרה את הרגשות לדחוק?