זה כעיקרון שיר לא גמור, שאני כנראה אוסיף לו עוד בתים. אבל הנה הוא בינתיים!
הו, האנשים, הם אוהבים להתלונן.
לרגע לא יעצרו ויחשוב להתבונן.
כשקר רוצים חום וכשחם רוצים קור,
כששחור רוצים לבן וכשלבן רוצים שחור.
מעולם לא עצרו או ניסו להקשיב,
כל אחד מחכה את גורלו להכתיב.
אותם לא אאשים על חלומות יפהפיים,
למרות שבסופו של יום כולם נעלמים.
בסופו של דבר, השמיים אפורים.
הבטיחו חיובי אבל כולם ממורמרים.
כשאת השמש מכסים העננים,
כמה קל לשכוח הבטחות וקיומים.
כמה קל לפרוח כשנוחים התנאים.
בלי להתאמץ, לפסגה מגיעים.
כמו תמיד רוצים להיות חופשיים כציפורים,
כמה חבל שהם לא יכולים לראות מחוץ לכלובים.
YOU ARE READING
לאסוף את שברי הזכוכית | ספר קטעים
Poesiaיש לי כישרון. אני כותבת. אני יכולה להכניס את הרגשות שלי למילים, לגרום לאחרים להרגיש בעזרתם. יש לי את היכולת לדבר בלי לפתוח את הפה. אז מי אני, שלא אנצל את המתנה שניתנה לי?
