לאסוף את שברי הזכוכית | ספר קטעים

הפחדים מתחת למדרגות

בנשימות לא יציבות,
בידיים רועדות,
אני דוחסת את הפחדים מתחת למדרגות.

שוברת את המראה,
טורקת את הדלתות.
לא נשארו דברים שיהרסו את החלומות.

סוגרת חלונות,
קורעת את התמונות,
מחפשת פתרונות,
מחפשת ניצחונות.

מדחיקה זיכרונות,
מרגישה בחסרונות,
הפכתי בעצמי לאחת המכונות.

עוד אחת, חסרת תכונות,
עוד כזאת שמחפשת להרשים בראיונות.

ראש מלא רעיונות,
השמועות לא נכונות,
הם מחפשים את השונות,
כאלה עם עקרונות.

אני מטיילת בין קרונות,
צופה על השכונות,
לא מתכוונת להיות שוב אחת מהקטנות,
נכנעות לשלטונות,
למעט חופש מתחננות,
אך ברגע שאומרים להן,
 מיד הן אילמות.

בנשימות יציבות,
בידיים איתנות,
אני מחבקת את הפחדים שמתחת למדרגות.