Different situation [Book 2]

Chapter 17

יום שישי, 18:23 שישה ימים אחר כך.

"ביי קלייר. נתראה ביום ראשון." אמרתי וחיבקתי את קלייר בדלת הכניסה. היא יצאה וסגרתי את הדלת אחרייה. היא נוסעת להורים שלה בסוף שבוע הזה. אני שמחה שיש לי את החדר רק לעצמי למשך יומיים וחצי. זה בדיוק השקט שאני צריכה עכשיו. כל כך הרבה דברים קרו השבוע שכל מה שאני רוצה לעשות זה לנוח. או לישון ולא להתעורר יותר לעולם.

באותו יום שקיילב דיבר איתי ביום שהוא בעצם הטריד אותי הוא נסע. הוא נסע לאיזה כנס... לא אמרו לנו, התלמידים כנס של מה אבל אמרו שזה באוסטרליה, אחרי הכנס יש לו עוד כמה דברים לעשות שם אז הוא חוזר ביום שני ביחד עם כולם.

זה נתן לי קצת נחת אבל המחשבות על מה שקרה שם איתו לא יוצאות לי מהראש. הוא בעצם מכריח אותי להיות איתו בדרך שאני לא רוצה. הוא מאיים עליי כדי שאעשה מה שהוא רוצה ואם לא הוא יכשיל אותי בעתיד.

אני לא יכול לסרב לזה ואני לא יודעת מה לעשות כדי לעצור את זה. לא דיברתי עם אף אחד מאז אותו יום... כמובן חוץ מקלייר כי היא השותפה שלי. אני וקלייר סידרנו את הדברים בייננו לגבי מה שהיה עם הארי בעבודה שלי. שהיא תחקרה אותנו יותר מידיי.

סיננתי את בקה כמה פעמים השבוע, לא יכולתי לדבר איתה. לא הייתי מסוגלת. כשראיתי את השם שלה על המסך ראיתי את הפרצוף של קיילב וזו הייתה תחושה נוראית. אבל בקה לא אשמה, אין לי מושג כמה זמן זה קורה ביניהם ככה. אני זוכרת שאמרתי לעצמי להגיד לליאם שידבר איתה על זה אבל עכשיו כשאני יודעת את כל האמת אין לו מה לנסות.

לא רק שהוא לא יצליח הוא יהיה יותר עצוב אם הוא בכלל עצוב. אני אעשה לשניהם רע אם אני אגרום לליאם לדבר איתה. ליאם לא הולך לדעת שאני יודעת על קיילב בגלל שמה שקורה לבקה קורה לי ואין לי איך לצאת מזה בדיוק כמו שלבקה אין.

ברצינות שאין לי מושג מה אני הולכת לעשות לגבי זה. קיילב הוא הבן אדם האחרון שאני רוצה לראות. הוא שלח לי הודעות בימים האחרונים ואת רובם סיננתי. היו כאלה שעברו כל גבול ומה שמוזר זה שההודעה שקיילב שלח מהטלפון שלי נשלחה לטלפון שהיה אצלו על השולחן אבל ההודעות שלו נשלחו ועדיין נשלחות ממספר אחר לגמרי.

יש לו טלפון נוסף. הוא חשב על הכל. אם אני ארצה להראות למישהו את זה הם יראו מספר לא מוכר. הם לא ידעו שזה המספר של קיילב. הבחור פסיכופת מטורף.

מה שגרוע בכל זה שאני שומרת את זה לעצמי. אני לא מתכוונת לספר למישהו על זה כי אני לא בטוחה במה בדיוק הם יכולים לעזור ואני ממש לא רוצה להתעסק עם קיילב. אני כל כך פחדתי ממנו שם בחדר, כשחזרתי למעונות הדבר הראשון שעשיתי היה להתקלח. לנקות את כל הטינופת שלו ממני.

בכיתי בשקט במקלחת באותו יום. קלייר הייתה בחדר שלה והארי היה איתה. באותו יום הארי היה ממש מה שאני לא צריכה לראות. אני כל כך שמרתי את הבכי שלי במקלחת וניסיתי לא לבכות בקולניות עד שזה כמעט ולא היה אפשרי.