Different situation [Book 2]

Chapter 29

אני בדרך אל קיילב. את שאר היום שלי אחרי שעזבתי את ליאם ובקה לבדם העברתי עם הארי ולואי. הלכנו לאכול צהריים ביחד ואני בדיוק יצאתי. אמרתי להם שאני צריכה ללמוד ושאני רוצה לישון מוקדם כי מחר אני גם לומדת. אז האמינו לי ואני עכשיו בדרך אל קיילב.

המצלמה נמצאת אצלי ואני רק מחכה למקם אותה על המדף. השעה חמש ועשרים ונשאר לי עוד חמש דקות נסיעה. נזכרתי שקיילב לא אוהב איחורים. אני נמצאת כרגע ברמזור האחרון לפני שאני מגיעה אל אזור הבניין של קיילב.

עברו בערך שבע דקות והגעתי אל הבניין של קיילב. החניתי את הרכב שלי ועליתי במעלית אל הקומה שלו. בעוד שאני עולה במעלית הפעלתי את המצלמה הקטנה והחזרתי אותה אל כיס הג'קט שלי.המעלית נפתחה וכמה שניות אחר כך דפקתי בדלת והרגשתי איך הלחץ משתלט עליי. אני הגעתי בזמן. להגנתי אפילו דקה פחות. קיילב פתח את הדלת. חסר חולצה, מחזיק במגבת שכרגע הוא מעביר אותה בשיערו הרטוב, הוא חייך חיוך שחשף את שיניו וזז הצידה, מסמן לי להיכנס.

לאחר שנכנסתי קיילב סגר את הדלת אחריו ונעל מה שגרם לי להיבהל ולפלוט צווחה קטנה. הוא צחק וכמה שניות לפני שהסתובבתי אליו הרגשתי את ידיו על מותניי ואחר כך אותו צמוד אליי. ידיו עכשיו עוטפות אותי, החזה שלו צמוד לגבי.

"נבהלת?" הוא שאל. אני ניסיתי להתנער מהאחיזה שלו. נזכרתי שהמצלמה עובדת מה שאומר שאפילו שרואים שחור עדיין שומעים. הוא הסיט את השיער שנח על הכתף שלי ואז התחיל לנשק את צווארי. התפתלתי כדי לנסות לגרום לו לשחרר.

"אביגיל. לא להתנגד לי." קולו תוקפני והוא הצמיד אותי אליו יותר בכוונה כדי להכאיב לי, יללתי בכאב. "לכי אל החדר שהיינו בו פעם קודמת. אני כמה דקות בא." הוא אמר ושיחרר אותי. הנהנתי ובלעתי את הרוק שלי. התקדמתי במהירות אל החדר שאמר לי כדי להספיק למקם את המצלמה לפני שהוא בא.

פתחתי מהר את דלת החדר וסגרתי אותה מאחורי, רצה אל המדף ומפרידה מעט את הספרים כדי למקם את המצלמה ביניהם. עשיתי את זה. לאחר שהייתי בטוחה שזה מכוון אל המיטה התרחקתי במהירות ונכנסתי אל חדר המקלחת בדיוק כשקיילב נכנס אל החדר.

נעלתי את הדלת.

"אביגיל." הוא ניסה לפתוח. "תפתחי לי עכשיו. יש לי מפתח כאן. את לא רוצה שאני אפתח את זה בעצמי ותהיי בצרות." קולו מאיים אך רגוע כאחד. נשענתי כנגד הדלת והרמתי את ראשי, מביטה אל התקרה ונושמת עמוק בעוד אני עוצמת את עיניי בחוזקה. אני מפחדת. אני לא רוצה להיות כאן. אני לא רוצה לעבור את זה.

"אביגיל. יש לך הזדמנות אחרונה." הוא הזהיר. לא זזתי אפילו טיפה והתחלתי לבכות. דמעות זלגו מעצמן ואני פחדתי. פחדתי ממנו ולא רציתי שהוא יגע בי אפילו לא לשנייה. אני לא יכולה לעבור את זה. אני לא מסוגלת, אני חשבתי שאני מסוגלת כדי שיהיה צילום בשביל המשטרה אבל אני לא מסוגלת. הורדתי את הג'קט שלי ממני, ושמתי אותו על הכיור. היה לי חם מידיי.