Different situation [Book 2]

Chapter 25

אני חשבתי על זה. עברו שלושה ימים מאז המקרה של קיילב והיום יום רביעי. הוא לא עשה משהו מעבר לנשיקות והסברים אחרים. הוא לא ביקש ממני לבוא במשך השלושה ימים האלה ואני דווקא חשה בהקלה.

אז שוב. אני חשבתי על זה ונזכרתי במה שקיילב אמר לי. אם יש לי בחור הוא יהרוס לי את זה, ונזכרתי בהארי. כאילו, הוא רוצה קשר בסתר נכון? אם זה יהיה בסתר מכולם קיילב בחיים לא ידע וכולם מרוצים. טוב אני בערך אהיה מרוצה בגלל כל העניין עם קיילב.

אני חייבת לספר על זה למישהו, אני ובקה חייבות לעשות משהו בקשר לזה אני לא אתן למורה דפוק להכשיל אותי ולגעת בי כרצונו. אם נספר את זה למישהו הוא יכול לעזור לנו ולפעול נגדו. אנחנו נוכל להצליח וקיילב יעוף מכאן ישר אל בית הכלא.

אני רק צריכה למצוא את הבן אדם המתאים אבל לפני הכל לדבר על זה עם בקה. אז זה מה שעשיתי, חייגתי אלייה ואמרתי לבוא אליי למעונות. קלייר לא כאן היא עם הארי ויום הלימודים הסתיים לפני ארבע שעות.

כעבור כמה דקות ארוכות שבהן רק שקעתי במחשבות וחיכיתי לבקה היא סוף סוף דפקה בדלת. אמרתי לה שלום והתחבקנו. היא סגרה את הדלת ואז נכנסנו אל החדר שלי. התיישבנו על המיטה שלי בישבה מזרחית וידיי היו ביניהן, שילבתי את ידי מהלחץ שחשתי באותו רגע אבל אז חייכתי חיוך עדין ורוגע.

"קרה משהו אביי?" היא שאלה. החיוך נעלם כאילו לא היה והנהנתי.

"בקה אני יודעת מה קורה ביינך לבין קיילב." אמרתי. היא צחקה, הצחוק שלה היה מאולץ ואפילו טיפה לחוץ. "בטח שאת יודעת, אנחנו ביחד." היא אמרה. הנדתי בראשי.

"בקה הוא עושה אותו דבר גם לי." אמרתי והיא פערה את עיניה והלסת שלה כמעט פגשה במיטה מרוב הלם.

"מה?" היא לחשה. "מה הוא עושה לך?"

"הוא אמר לי שהוא עושה לך את אותו דבר. שהוא בעצם כופה עלייך את כל זה כמו שהוא כופה עליי." אמרתי. עיניה הפכו לנוצצות מדמעות ששמרה.

ואז הגיע הבכי שלה, והדמעות הזולגות מעיניה. "בגלל זה הוא הרבה זמן לא קרא לי." היא בכתה, "זה היה לי מוזר ולא הבנתי מה קורה." היא התייפחה.

"אני כל כך מצטערת אביי. בבקשה תסלחי אני בחיים לא התכוונתי להכניס אותך לזה." היא בכתה בקולניות. תפסתי בידה ולחצתי אותה ברוגע. "בקה הכל בסדר." ניסיתי להרגיע.

"הכל יהיה בסדר הסיבה שקראתי לך היא כדי שנפיל את קיילב ביחד." לחשתי. מנסה להרגיע אותה בעזרת הטון שלי. "הוא לא אנס אותי בקה. רק... נגע בי." בלעתי את הרוק שלי.

"אני כל כך מצטערת!" היא קראה ובכתה.

"בקה, תירגעי. אנחנו נהיה בסדר וקיילב יהיה בכלא. תירגעי תנשמי עמוק." אמרתי, היא התייפחה ועשתה כדבריי כשכמה התייפחויות קטעו אותה באמצע. הרטבתי את שפתיי ונשמתי עמוק גם כן.