Different situation [Book 2]

Chapter 1

"את בטוחה שאת לא רוצה שנבוא איתך? זה היום הראשון אביי." איימי אמרה, נראת מודאגת. צחקתי והנדתי בראשי, "זה בסדר. אני אסתדר. חוץ מזה, זה איזה שלוש שעות נסיעה...בערך." אמרתי ומשכתי בכתפיי.

"אבל את רק קיבלת רישיון, ואולי תתבלבלי בדרך ו-" קטעתי את איימי הדאגנית, "אני עוד מעט שנה עם רישיון איימי, אין לך מה לדאוג. ואני לא אתבלבל בדרך יש ג'י פי אס." אמרתי, אוליבר הגיח מהבית, צוחק ומתקדם אל איימי, מניח יד סביב כתפיה מושך אותה אליו.

"היא תהיה בסדר, אל תדאגי." אוליבר אמר ואז הסיט את מבטה ממנה והסתכל עליי, "אבל אביי, תיזהרי בדרך, אל תיסעי מהר מידיי ואל תעקפי איפה שלא צריך."

הנהנתי וחייכתי, "אל תדאגו." אמרתי, "אני אהיה בסדר ואני אתקשר ברגע שאגיע. אני מבטיחה."

איימי הנהנה, "אוקי." היא אמרה, מיד אחר כך מכסה את פיה בעזרת ידה וצווחת בהתרגשות, "אני לא מאמינה שאת הולכת לקולג'!" היא קראה ואז משכה אותי לחיבוק. צחקתי וחיבקתי אותה בחזרה, אוליבר הצטרף וכשהתנתקנו איימי עברה איתי על כל מה שלקחתי, מוודאת שלא שכחתי כלום.

איימי ואוליבר נשואים. הם התחתנו לפני שנה בערך, החתונה הייתה יפה. אפילו ההורים שלי היו שם, אחרי הרבה זמן שלא ראיתי אותם, שזה גיל אחת עשרה, אחרי הרבה זמן פגשתי אותם. הם היו המומים שאני זאת אני. אין לי דרך אחרת להסביר את זה.

אני לא כעסתי עליהם, לא היו לי רגשות שלילים אליהם. הם לא עשו משהו שפגע בי, לא שאני זוכרת. הייתי ילדה קטנה כשעזבתי עם איימי. זה היה מוזר לראות אותם אחרי שנים שלא ראיתי אותם. הם הרגישו לי זרים.

איימי בהריון, יש להם בת והיא בחודש השביעי. כשנודע לה שהיא בהריון היא ואוליבר בכו מאושר, אני כל כך התרגשתי שהולכת להיות לי אחיינית שאפילו בכיתי איתם.

לפני כמה חודשים עשיתי ניתוח לייזר בעיניים ועכשיו אני לא צריכה לא עדשות ולא משקפיים. זה כל כך מקל עליי.

"אוקי, אני צריכה ללכת עכשיו." אמרתי להם, שניהם הנהנו, "בהצלחה אבי." אוליבר אמר, חייכתי והודיתי לו, איימי משכה אותי לעוד חיבוק. "כן, בהצלחה ואל תשכחי להתקשר אליי אם את לא תתקשרי אני אהרוג אותך." איימי אמרה, גורמת לי לצחוק, הנהנתי והתנתקנו.

"אני אתקשר, מבטיחה." אמרתי בחיוך, חיבקתי את שניהם בפעם האחרונה לפני שנכנסתי לרכב שלי. זה עדיין לא נקלט לי שיש לי רישיון, למרות שכבר שנה יש לי רישיון, זה מרגיש ממש מוזר. אני בת תשע עשרה כבר.

השנה האחרונה בלימודים הייתה השנה הכי טובה שלי. הכרתי אנשים מדהימים שהפכו את הימים שלי לנהדרים. כן היו כמה ילדים מגעילים וכן היו כמה רגעי שבירה שבהן בכיתי אבל את הרוב הזמן שלי העברתי עם חיוך וצחוק.