רגעים שבאים מהלב

אַחַת עִם חֲרָדָה חֶבְרָתִית

לכי תסבירי להם שזה לא פשוט כמו שהם חושבים. שקשה לך להעמיד פנים שאת בסדר עם המצב הקיים, שאם הם לא פונים אלייך את לא פונה אליהם בחזרה. וזה לא בקטע רע, באמת. זאת פשוט את ששולטים בה הפחדים והחששות הטיפשיים האלה שאולי לא יקבלו את מה שיש לך להגיד או ידחו אותך, אז את שותקת עוד ועוד את שאת מרגישה שאת לא יכולה יותר. ומנגד, אוצרת את המילים שלך עמוק בתוכך וכך לאף אחד אין שמץ של מושג מה את מרגישה ומה את עוברת.
לכי תסבירי להם שזה לא הם, זאת את. את הכי רוצה להכיר אנשים חדשים ולהשיל מעלייך את המסכות, אנשים שמולם תוכלי להיות פשוט את, אבל לא משנה כמה אנשים פגשת לאורך חייך, אף אחד מהם לא מכיר אותך באמת. לא יודע ממה את הכי נפגעת, מה גורם לך לצחוק מכל הלב, מה גורם לך להתרגש או שמא לבכות, וכמה את מיוחדת. ויפה כמו שאת. אולי לא שמעת את זה מספיק במהלך חייך, אולי שמעת ולא הקשבת ועכשיו זה כבר מאוחר מדי כי איבדת את האמונה בעצמך, אבל את צריכה להבין שזה לא מאוחר מדי לשוב ולהאמין בכל מה שהאמנת עד היום, ולא משנה עד כמה נראה לך שזה קשה.
לכי תסבירי להם שאת לא כזאת מטבעך ופעם לא היית כל כך ביישנית ומופנמת כמו שאת היום ולכי תדעי אם זה בגלל שיש לך את הסיבות שלך או בגלל שיש לך חרדה חברתית. את רגישה מדי, את יותר מדי לוקחת ללב, את חושבת על כל דבר קטן שיוצא לך מהפה, את שקטה מאוד מול אנשים שאת לא מכירה וגם מול אלו שכן, את חוששת לדבר מולם על מנת שלא להישמע מוזרה, את מתקשה להיות במצבים חברתיים והכי גרוע? רוב הזמן את מרגישה מחוץ לקבוצה, מן אאוטסיידרית שכזאת.
לכי תסבירי להם שאת אחת כזאת עם חרדה חברתית ומסובך מדי להסביר לשאר העולם שזה חלק מהאופי שלך ולא משנה כמה שנים יעברו.
----
27/12/21