אתגר קטן

חרטה

הם הסתכלו עלי, מחכים למה שאני רוצה להגיד ורק שתקתי.

למה אני עוצר עכשיו?

״אז נישאר גם לישון פה או שאתה רוצה לספר לנו היום?״ קאי אמר ושילב ידיים
ולין גילגלה עיניים ״מה יש ליאם?״

פשוט ישבתי וקפאתי. לא אמרתי דבר. אני לא יכול לעשות את זה, אני לחוץ מדי. אולי עדיף שנדבר קודם על מה שעובר ביניהם ואז יהיה לי את האומץ לספר להם על מה שעובר עלי.

נאנחתי ״אני יודע שקורה משהו ביניכם.״ הם שתקו והסתכלו עליי נבוכים
״זה סתם משהו, זה יעבור.״ קאי אמר ולין שילבה ידיים כמו ילדה קטנה. נראה שיש לה בעיה באיך שקאי אמר את זה.
״אני רוצה לעזור, בבקשה. אני שמתי לב כמה שהתעלמתם אחד מהשני היום, זה לא מתאים לכם בכלל. אפילו לא יצאתם אחד על השני. פשוט שתקתם. זה רק מחמיר. מה יקרה שבוע הבא, תעשו תורות יום יום מי בא לבית ספר?״ נשמע שאמרתי בציניות אבל הייתי לגמרי רציני.
״ליאם אין לך ממה לדאוג״ לין חייכה לכיווני והמשיכה ״זה סתם ריב רגיל כמו שאר הריבים הקודמים, פשוט שהפעם הוא קצת יותר רציני...״ היא החלישה את הקולה
״רגע אז אתם ביחד, כן?״ שאלתי. הם הסתכלו אחד על השניה מבולבלים
״לא, אנחנו עושים ׳הפסקה׳״ קאי אמר מסתכל לאוויר

הוא אמר לי בדייט של לין שהם בסדר. עכשיו הם בהפסקה?

לין נראתה דיי כועסת ״כן, אני לא בקטע של ילדותיים.״ אמרה נועצת בו עיניים
״ואני לא בקטע של קנאיות״ הוא החזיר לה.
מזכיר לי משהו... אה כן, שוב חזרתי לכלוב שלהם.
״קנאיות? אני קנאית? אתמול לא הפסקת להזכיר את מייק ועכשיו אני הקנאית??״

אתמול? אבל לין לא הייתה בבית ספר.
הם נפגשו?

״כן, את קנאית! את גם לא הפסקת להזכיר את מישל. ואיך אני ילדותי אם את כל שניה צורחת ונכנסת לי לכל משפט?״ קאי הרים קצת את הקול שלו

אז ההרגשה הרעה הזאת צדקה

נ.מ קאי

היא שוב פעם עושה את זה, כמו אתמול בערב. לין ממשיכה לדבר ולדבר וליאם פשוט נכנס עמוק בתוך הספה, שותק. אני מרגיש רע בשבילו. הוא רק רצה לעזור לנו ובסוף הוא שומע רק צעקות.

״נו, תספר לליאם כמה אתה רוצה להיות חלק מהילדים ה׳מגניבים׳ בבית ספר״

היא באמת חושבת שאני הילדותי?

״אתה רוצה להצטרף לאליסון כריס וכל אלה?״ ליאם שאל אותי ומסתכל עליי
קצת בחשש
״לא, לא. לין סתם כועסת אז היא אומרת דברים שהיא לא צריכה להזכיר עכשיו מאתמול!״ עניתי לו והסתכלתי עליה עם אש בעיניים
״מה קרה אתמול?״ ליאם שאל בקול נמוך יותר לעומתנו.

אה נכון, הוא לא יודע.

״ותספר את האמת.״ לין הדגישה
נאנחתי ״כתבתי ללין הודעה שאני רוצה שניפגש ונדבר על דברים לא פתורים. ושלא נדבר על זה שהיא הגיעה באיחור של ארבעים דקות״ הדגשתי בשבילה והיא גילגלה עיניים. המשכתי ״כשהיא הגיעה דיברנו על המצב. אתה יודע, עם מישל ומייק. אבל כרגיל פשוט יצא מצב שצעקנו אחד על השניה ואז לין מעצבים פשוט עזבה.״ סיפרתי בקצרה
״ולא אמרת שהתנהגת ממש ילדותי שם. כמו תמיד האמת.״ לין נעצה בי עיניים
״אה ושכחתי להגיד. ללין יש רגשות למייק.״ אמרתי ולין שמה יד על ראשה מיאוש נראה שלא רצתה שליאם ידע. הסתכלתי על ליאם והוא היה נראה כל כך מבולבל. הוא הסתכל על לין והיא הזיזה את המבט שלה הצידה מבוישת.
״האתגר הזה באמת דפק אתכם״ הוא אמר מאוכזב. לין הסתכלה עליו חזרה ואמרה ״אבל זה כבר קרה, אז מה אתה רוצה? שנתנהג כאילו שום דבר לא השתנה? שאני לא יצאתי לדייט עם מייק וקאי לא יצא לדייט עם מישל? אי אפשר. נשאר רק להאשים את קאי.״ היא נתנה לי מבט חד.

אני יודע שזה לא בסדר לעשות את השיחה הזאת ליד ליאם, אבל לין משגעת אותי.

״אם לא הייתי עושה את האתגר המפגר הזה אז לא הייתי יודע שהיית מסכימה לצאת לדייט עם מישהו אחר בשביל ניצחון ועוד להתאהב בו!״ הרמת את קולי
״אל תשחק אותה קאי. אתה עשית את אותו הדבר!״ היא החזירה
״רק כי את ישר הסכמת והלכת לבן אדם הראשון שהיה מולך?״ מלמלתי בכעס
״קאי אין לי כוח לבילבולי מוח שלך. שהצעת את האתגר הזה היית נראה הכי אמיתי, כאילו אתה מוכן לנצח אותי- כלומר, אותי ואת ליאם, וזה היה נראה שאתה תעשה את אותו הדבר, פשוט תמצא מישהי ותצא איתה יום אחרי!״
״זה ליטרלי מה שאת עשית!״ קמתי מהכורסא מעצבים מסתכל עליה
״כבר אמרתי למה עשיתי את זה! למה אתה חוזר על אותם דברים?!״ היא קמה גם מהספה בעצבים כמוני והרגשתי את הראש שלי רותח והחזרתי לה ״כדי שאולי תמצאי מקום בראש שלך ותביני כמה פגעת בי!״

״אני אוהב בנים!״ ליאם קם מהספה וצעק
נהיה שקט... שקט ארוך.
אני ולין הסתכלנו על ליאם והוא היה נראה מפוחד ומלא בחרטה, ואז אמר מהר ״תצאו מכאן.״ הוא הסתכל על הדלת ונראה נורא מבוייש, הוא אפילו לא הסתכל עלינו אבל עדיין היה אפשר לראות את פניו האדומות.
לא הבנו מה קורה ופשוט המשכנו להסתכל עליו, לא זזים כמו פסל. עדיין לא מבינים מה קורה.
ליאם אמר שהוא... אוהב בנים?
הוא לקח ביד ימין את ידי וביד שמאל את ידה של לין ולקח אותנו לכיוון הדלת, עזב את ידיינו ופתח אותה.
״תצאו בבקשה..״ הוא אמר לא מסתכל עלינו וחיכה שנצא.
אני ולין יצאנו ובדיוק שזה קרה הוא טרק את הדלת אחרינו. אני ולין פשוט הסתכלנו אחד על השניה מבולבלים ומודאגים...

ליאם הוא הומו?

נ.מ ליאם

שיט...שיט. שיט!
אני לא מאמין שעשיתי את זה.
למה צעקתי את זה? אני כל כך נלחצתי שפשוט הייתי חייב להגיד את זה כבר. למה לא חשבתי איך להגיד את זה לפני? למה לעזאזל אלתרתי את זה ועוד ככה? לא ציפיתי שזה מה שיקרה אני כזה טיפש!..

הרגשתי את לחיי רטובות. התחלתי לבכות מרגיש כל כך פתטי.

ומה אם הם היו מקבלים אותי? אני חייב להרוס הכל עוד יותר. פשוט זרקתי אותם מהבית שלי בלי לחשוב. פחדתי מהתגובה שלהם שכבר החלטתי לא לשמוע אותה בכלל.

הדמעות המשיכו ליפול מעיניי. הלכתי לחדרי ונשכבתי על המיטה מרגיש עייף.

אני מעדיף ללכת לישון ואז לקום ולגלות ששום דבר לא באמת קרה.

💋